זבחים דף כד – קבלה וזריקה בימין

  • הרב ברוך וינטרוב
נחלקו התנאים במשנה (טו ע"ב) האם קבלת הדם בימין מעכבת. לדעת תנא קמא אם קיבל ביד שמאל פסול, ואילו לדעת רבי שמעון אם קיבל בשמאל כשר. אמנם, לשתי הדעות צריכה הזריקה להיעשות ביד ימין.
דעה שלישית המובאת בסוגייתנו (כד ע"ב) היא דעת רבי אלעזר ברבי שמעון. לשיטתו, דווקא הקבלה צריכה להיעשות ביד ימין, ואילו הזריקה – כשרה גם בשמאל.
הגמרא מבארת כי התנאים נחלקו בפירוש הפסוק:
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ד', לד)
כל התנאים מסכימים כי המילה 'אצבע' מורה על כך שיש לעשות את העבודה ביד ימין. אלא שלדעת תנא קמא, המילה אצבע נדרשת הן על הלקיחה המוזכרת בראש הפסוק, שהיא הקבלה, והן על הנתינה שבהמשך הפסוק, שהיא הזריקה. לדעת רבי שמעון, לעומת זאת, המילה אצבע נדרשת רק לגבי הנתינה, ואילו לדעת בנו, רבי אלעזר ברבי שמעון, המילה אצבע נדרשת רק לגבי הלקיחה.
יתכן כי שאלה זו, האם לדרוש את המילה אצבע הן לפניה והן לאחריה, או שמא רק לאחד מכיוונים אלו, אינה רק שאלה פרשנית כללית, אלא תלויה גם בהבנת היחס שבין הלקיחה והנתינה, כלומר – הקבלה והזריקה.
אפשרות אחת היא שהקבלה הינה הצעד הראשון בדרך לזריקה, וניתן לראות אותן כמעין תהליך אחד מתמשך, הכולל את פעולת הקבלה, ההולכה והזריקה. אם כך, המילה אצבע תידרש הן לפניה והן לאחריה, שכן מדובר בהליך אחד כולל, אשר המילה אצבע מופיעה באמצעו. זוהי דעת תנא קמא.
אפשרות שניה היא שהקבלה הינה עבודה חשובה בפני עצמה, אשר בה מתקדש הדם בכלי שרת. בכך מהווה עבודה זו עבודה העומדת בפני עצמה, שאינה כפופה לעבודת הזריקה. אמנם, מאחר ועיקר עבודה זו נעשה בכלי ועל ידי הכלי, אין לדרוש את המילה אצבע כמתייחסת אליו, ואף אין טעם לחייב את השימוש ביד ימין. זוהי דעת רבי שמעון. ואכן, מצינו כי הדין במנחה לדעתו הוא 'בא לעובדה ביד עובדה בימין, בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל' (להלן דף כה ע"א).
שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון היא השיטה הקשה ביותר מצד סברתה – מה הטעם שהקבלה תצריך ימין, והזריקה לא?
יתכן שנוכל לענות על כך אם נבחן את המקרה אותו רואה רבי אלעזר ברבי שמעון כיוצא דופן – פר המילואים. לגבי קרבן זה מודה רבי אלעזר ברבי שמעון שהזריקה נעשתה בימין, ואילו הקבלה היתה כשרה אף בשמאל.
יתכן כי בפר המילואים היתה הזריקה חשובה יותר מאשר הקבלה, כיון שבניגוד לקרבנות רגילים, אשר עיקר עניינם העלאת קרבנו של האדם לה', הרי שקרבנות המילואים נועדו להכשיר את המשכן לעבודה. על כן, בקרבנות רגילים עבודת הקבלה חשובה יותר מאשר הזריקה, שכן בקבלה מקבל הקֹדש את הקרבן מן האדם, ואילו הזריקה היא פעולה המתבצעת בתוך הקֹדש על מנת לכפר, אך אין היא מהווה את עיקר קבלת הקרבן. בקרבנות המילואים, לעומת זאת, לא היה עיקר העניין לקבל את הדם, כי אם להשתמש במזבח, ועל כן היה עיקר החשיבות בזריקה, והיא שהצריכה ימין.