זבחים דף פ – מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע

  • הרב ברוך וינטרוב
במשנה המתחילה בדף עט ע"ב וממשיכה בדף פ ע"א אנו למדים על מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי מקרה שבו נתערב דם קרבן הניתן במתנה אחת עם דם קרבן הניתן בארבע מתנות. לדעת רבי אליעזר – במקרה כזה יש לתת את מלוא ארבע המתנות, ואילו לדעת רבי יהושע – מתנה אחת בלבד. מן המשא ומתן במשנה ומדברי הראשונים אנו למדים כי רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו במספר מחלוקות.
טענתו העיקרית של רבי יהושע הינה כי זריקה של ארבע מתנות מהווה 'בל תוסיף' מבחינת הקרבן שאמור להנתן פעם אחת בלבד. רבי אליעזר השיב לטענה זו במספר רבדים:
א. ראשית – כלל אין כאן זריקה מיותרת, שכן כאשר הכהן נותן את התערובת בשלוש המתנות הנוספות – רואים אנו את דם הניתנין במתנה אחת כאילו היה מים (פ ע"א רש"י ד"ה רבי אליעזר אומר, עט ע"ב תוד"ה אמר לו ר"א).
ב. שנית – אף אם אנו רואים את הזריקות המיותרות כמתקיימות, מכל מקום אין עוברים בזה על בל תוסיף, כיון שבל תוסיף קיים רק בזריקה של דם בפני עצמו. במצב שבו הוא בתערובת – אין זה חשוב כבל תוסיף, שהרי מעשה הזריקה מתחייב מצד הדם השני, אשר אמור להנתן בארבע מתנות.
ג. אף אם נניח כי מדובר בבל תוסיף, מכל מקום עדיף לעבור על בל תוסיף ולקיים את מצוות הזריקה בקרבן המצריך ד' מתנות, מאשר לבטל את דין ד' מתנות ולעבור על בל תגרע.
אנו נתמקד במחלוקת השלישית, אשר הגמרא בעירובין ק ע"א מביאה אף היא. הגמרא שם עוסקת באיסור שימוש באילנות בשבת, ודנה בדינו של מי שעבר ועלה על אילן בשבת. הגמרא מסיקה שנחלקו בכך הברייתות: על פי ברייתא אחת מי שעבר ועלה מחוייב לרדת, על מנת שלא להמשיך ולהשתמש באילן במשך השבת. על פי הברייתא השניה אסור לאדם זה לרדת, כיון שעצם הירידה כרוכה אף היא באיסור של שימוש באילן.
הגמרא משוה בין מחלוקת זו לבין מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע: רבי אליעזר סובר שמוטב לעשות מעשה, אף אם כרוך בו איסור, ואילו רבי יהושע דוגל ב'שב ואל תעשה עדיף'. הגמרא דוחה את ההשואה – רבי אליעזר אמנם סובר כי ניתן לזרוק את תערובת הדם ארבע פעמים על מנת לקיים את המצוה של קרבן החטאת, אך בנידון השימוש בעץ אין כל מצוה אשר תדחה את איסור השימוש הכרוך בירידה. אף בדעת רבי יהושע אין להשוות, כיון שבמקרה של הקרבן לא מתקיים איסור בידיים על ידי הישיבה בשב ואל תעשה, בעוד הישיבה על האילן עצמה כרוכה באיסור.
אלא שבעוד הבבלי דוחה את ההשוואה, הירושלמי (עירובין י, יד) מקיים אותה ואף מוסיף מקרים אחרים שבהם יחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע לשיטותיהם. לדוגמא – במקרה שבו נמצא שרץ במקדש. רבי אליעזר יעדיף שכהן יוציאו מיד, תוך שהוא אוחזו באבנטו, אף על פי שעל ידי כך תגרם טומאה לאבנט. רבי יהושע, לעומת זאת, יעדיף לחכות עד אשר יובא צבת העשוי מעץ, איתו ניתן יהיה לפנות את השרץ בלא להרבות טומאה, אף על פי שעצם השהיית השרץ בבית המקדש בעייתית.
לכאורה סברתו של רבי אליעזר מוקשה. האם באמת עדיף לעבור על לאו בידיים, על מנת להנצל מלעבור על לאו בשב ואל תעשה? הרי סברתו של רבי יהושע, המעדיף לעבור בשב ואל תעשה, הינה פשוטה!
נראה כי רבי אליעזר רואה את אי ההימלטות מן העבירה כחמורה יותר מן העבירה עצמה. הימלטות מלעבור עבירה, אף אם ההימלטות עצמה כרוכה גם היא בעבירה, נראית בעיניו כעדיפה מאשר לשבת בחיבוק ידיים וכך לעבור. אם ממילא נגזר על האדם לעבור עבירה, עדיף בעיניו שיראה כי הוא מתנגד לכך באופן אקטיבי, מאשר שיישב בלא מעש.
באחת: בעיני רבי אליעזר עדיפה עשיה בעלת כוונה טובה, אף אם מעשה שלילי כרוך בעקביה, מאשר מחדל וחוסר אונים.