דילוג לתוכן העיקרי

זה וזה גורם

הרב מתן גלידאי
09.04.2014

זה וזה גורם

"זה וזה גורם" הוא מצב שבו חפץ מסויים נוצר בזכות שני גורמים, שאחד מהם אסור בהנאה והאחר מותר, כגון בהמה שנולדה מאב מותר ומאם אסורה, בהמה שהתפטמה מאוכל מותר ומאוכל אסור, ירק שגדל בקרקע מותרת בסיוע זבל שמקורו באיסור וכד'. בכמה מקומות בש"ס (ע"ז מח ע"ב, תמורה ל ע"א ועוד) נחלקו תנאים, האם במקרים מעין אלו החפץ שנוצר מותר או אסור, ולהלכה נפסק שהחפץ מותר.

 

לכאורה, הדעה המקלה ב"זה וזה גורם" קשה להבנה, שהרי החפץ נוצר בזכותו של האיסור, כך שמי שנהנה מן החפץ נהנה בעקיפין מן האיסור. מהראשונים עולה שהם נחלקו בתירוץ קושייה זו.

 

מדברי רש"י (ע"ז מט ע"א) והר"ן (שם כא ע"ב באלפס) נראה שהדין מבוסס על דין ביטול: כשם שכשאיסור מתערב ברוב היתר, ההיתר מבטל את האיסור וניתן להתייחס אל התערובת כאילו יש בה היתר בלבד, כך גם כאשר חפץ נוצר בזכות היתר ואיסור, ניתן לתלות את קיומו בָּהיתר ולהתעלם מן האיסור. האחרונים מסבירים שאמנם בדרך כלל איסור אינו בטל אלא אם ההיתר מרובה ממנו, אולם כאן אין בחפץ שנוצר ממשות של איסור, אלא שהאיסור רק גרם וסייע לקיומו, ובמקרה כזה ניתן להקל יותר בדיני ביטול, כך שהאיסור יתבטל בהיתר אפילו אם הם שווים בערכם.

 

ואילו מדברי תוס' (שם) ורבנו דוד (פסחים כו ע"ב) נראה שדין "זה וזה גורם" אינו קשור לדיני ביטול: דיני ביטול שייכים רק כאשר ישנו איסור בעין המעורב בהיתר, ואילו במקרה שלנו אין בחפץ טעם או ממשות של איסור. לדעתם, 'גורם' לקיומו של חפץ הוא רק מה שהביא לאותה תוצאה באופן בלעדי. חפץ שיש לו 'אבות' רבים - אף אחד מהם אינו נחשב ל'גורם', ולכן אף שהאיסור הביא לקיומו של החפץ, הוא אינו אוסר אותו.

 

במילים אחרות: לפי ההבנה הראשונה, "זה וזה גורם" הוא מצב שבו ה'גורם' הוא תערובת של איסור והיתר. לפי ההבנה השנייה, "זה וזה גורם" הוא מצב שבו אף אחד אינו נחשב ל'גורם'.

 

הכסף-משנה בהלכות נדרים (ה', טז) מבין בדעת הרמב"ם, שאין מקלים ב"זה וזה גורם" כאשר האיסור הוא "דבר שיש לו מתירים". חידוש זה שייך, לכאורה, רק אם נאמר שדין "זה וזה גורם" מבוסס על דין ביטול. באופן דומה תהיה נפקא-מינה בין ההבנות בשאר המקרים שדין ביטול אינו שייך בהם, כמו בדברים חשובים שאינם בטלים.

 

מדברי רש"י ותוס' הנ"ל עולה שה נחלקו גם בנקודה נוספת: אם זרע אסור ניטע בקרקע מותרת - לפי רש"י ניתן להתיר את העץ מדין "זה וזה גורם", ואילו תוס' חולק וכותב שמצב של "זה וזה גורם" הוא רק כאשר לשני הדברים ישנו תפקיד דומה, ואילו לזרע ולקרקע יש תפקיד שונה לגמרי, ולכן העץ אסור לכל הדעות. ייתכן שרש"י ותוס' הולכים לשיטתם: לפי רש"י דין "זה וזה גורם" מבוסס על ביטול, ולכן יש מקום להתייחס אל העץ כתערובת ולהפעיל דין ביטול, בלי קשר לשאלה איזה תרומה בדיוק נתן לתערובת כל אחד מן המרכיבים. לפי התוס', דין "זה וזה גורם" מבוסס על כך שלאיסור אין בלעדיות ביצירת החפץ, ולפי זה מסתבר לומר שאם לאיסור ישנה תרומה ייחודית ליצירת החפץ, שההיתר אינו שותף בה כלל - החפץ אסור.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)