זריקת דם על הכבש

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף כו - זריקת דם על הכבש

המשנה בדף כו. סוקרת מקרים שונים של זריקת דם שלא במקומו. פשטות דברי המשנה, שזריקת הדם שלא במקומו פוסלת את הקורבן. עם זאת, בגמרא מחדש שמואל שבשר הקורבן אמנם אסור באכילה, אך הקורבן כשלעצמו כיפר את כפרתו, ובעליו פטור מהקרבת קורבן נוסף. שמואל מדייק מן המקראות, שעצם מגע הדם במזבח מכפר על הבעלים, ואפילו אם מדובר על מגע שלא במקומו.

המקרה הראשון שהוזכר במשנה הוא זריקת דם על הכבשׁ העולה למזבח, במקום על המזבח עצמו. התוספות (כו:, ד"ה אמור שמואל) מאריכים לדון האם גם מקרה זה כלול בדינו של שמואל. בתחילה, קובעים התוספות כי:

"אניתנין על גבי הכבש - ... כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי".

אולם, בסיום דבריהם מצטטים התוספות הגה"ה, ובה נאמר:

"ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי".

ואמנם, גם הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרק ב' הלכה י') פסק בפירוש שדם שנזרק על הכבש כיפר על בעליו, כדבריו של שמואל.

דומה, שהשאלה העומדת ביסוד המחלוקת שבתוספות נוגעת לזיקה שבין הכבש והמזבח. על פי הדעה השנייה, הכבש הוא חלק בלתי נפרד מהמזבח, וזריקת הדם עליו מכפרת. אל פי הדעה הראשונה, הכבש איננו חלק מן המזבח, וזריקה עליו איננה מכפרת.

להבהרת הדברים, נעיין בסוגיה נוספת, להלן בפרק השישי (דף ס"ב עמוד א'). הברייתא שם עוסקת במידותיו ובצורתו של המזבח, וקובעת:

"תנו רבנן: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין".

הברייתא סוקרת פרטים שונים הנוגעים לצורתו של המזבח, ומבחינה בין אלה המעכבים לאלה שאינם מעכבים. הכבש נמנה בחלקה הראשון של הברייתא, ועל כן מציאותו מעכבת. לשון אחרת, מזבח ללא כבש איננו מזבח. לכאורה, קביעה זו הולמת את הדעה השנייה בתוספות, הרואה בכבש חלק בלתי נפרד מן המזבח.

רש"י באותה הסוגיה פירש:

"ובכבש כתיב "אל פני המזבח", והוא הכבש שהוא פניו של מזבח שעולים לו דרך שם"

כלומר, לדעת רש"י ישנו מקרא מפורש - "אל פני המזבח" - המלמד על החובה להתקין כבש למזבח.

והנה, האחרונים מעירים (ראה, למשל, חידושי הגרי"ז מבריסק על הרמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה י"ח) כי דברים אלה של רש"י עומדים בסתירה לדברים שהוא עצמו כתב בפירושו לתורה. כזכור, בשלהי פרשת "יתרו" אסרה תורה לעלות במעלות על המזבח. בפרשת "תרומה", במסגרת הדיון במבנה המזבח, כתב רש"י:

"כבר שמענו בפרשת "מזבח אדמה תעשה לי" ולא תעלה במעלות, לא תעשה לי מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק - למדנו שהיה לו כבש".

מדברי רש"י כאן עולה, שמקור החובה להתקין כבש למזבח היא באותם פסוקים שבשלהי פרשת "יתרו".

הקושי בדברים אלה האחרונים כפול. ראשית, הם עומדים, כאמור, בסתירה לדברי רש"י בזבחים. שנית, בפסוקים בפרשת "יתרו" נאסר לעלות במעלות על המזבח ולהרחיב את הפסיעות, ואולם לא נזכרה שם חובה להתקנת כבש?!

אין בידי תשובה ברורה לקושיות אלה. אך לגופו של עניין, נראה שהפער בין דברי רש"י בשתי הסוגיות נוגע לדיון שבתוספות. על פי עמדת רש"י בזבחים, החובה להתקין כבש מפורשת בתורה כחובה עצמאית, ובתור חלק מן המזבח. רש"י על התורה מניח, כנראה, שהכבש כלל לא מהווה חלק מן המזבח. התורה מצוה שלא לעלות במעלות על המזבח, וכדי להימנע מאיסור זה, אין ברירה אלא להתקין כבש. עם זאת, אין לראות בכבש חלק מהותי ממבנה המזבח.

הרב אביהוד שורץ