חולין דף ד – היחס ליהודי המומר לעבודה זרה

  • הרב ירון בן צבי
בגמרא מובאת ברייתא המלמדת ששחיטת כותי מותרת באכילה לכתחילה. בברייתא מבוארים התנאים שרק אם הם מתקיימים ניתן יהיה לסמוך על שחיטתו של הכותי ולאכול מן הבשר :
א. כשישראל עומד על גביו,
ב. בא ומצאו ששחט – חותך כזית ונותן לו, אכלו – מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו – אסור לאכול משחיטתו
בהמשך הגמרא מובאת דעת רב ענן בשם שמואל שאומר שמומר לעבודה זרה שחיטתו כשרה:
"גופא, אמר רב ענן אמר שמואל: ישראל מומר לעבודת כוכבים – מותר לאכול משחיטתו".
אולם אין זה מובן כיצד יתכן שאדם אשר מומר לעבודה זרה, וחז"ל מחשיבים אותו כמי שכופר בכל התורה כולה, יהא נאמן לעניין שחיטה.
רבי יוסף אלבו, ביחס למי שעובר על הציווי "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", עומד על כוונת חכמים בנוגע למושג הנ"ל:
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני... ואין העובר עליה כופר בכל התורה... אע"פ שהיא עבירה חמורה מאד עד שאמרו רז"ל עליה המודה בע"א ככופר בכל התורה כלה ככופר אמרו ולא כופר והרי אחאב עובד עבודת אלילים היה ולא היה כופר בעקרים... והיה טועה בעבודת אלילים, אם בהכניסו אמצעי בינו ובין השם יתברך..." (ספר העיקרים מאמר א פרק יד).
אם כן, לשיטתו, אדם שעובר על איסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" אינו נחשב ככופר בכל התורה, ויתכן שהוא טועה וסובר שיש אמצעי המקשר בין הקב"ה לבין הברואים.
כעין הבנה זו ניתן להציע גם בפירושו של רש"י:
"אלא מומר דקתני לעבודת כוכבים ואיצטריך לאשמועינן משום דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ואפ"ה סמכינן עליה כרב ענן כו'".
כלומר – אע"פ שרב ענן מודה שאדם המומר לעבודה זרה הוא כמי שמומר לכל התורה כולה; מכל מקום ניתן להסביר שאדם זה מוגדר כך רק לעניין חומרת החטא (של עבודה זרה) ואין זה אומר שהוא באמת חשוד באכילת נבלות כל עוד לא ראינו אותו עושה זאת.
היחס לאדם זה אינו כאל מומר להכעיס, ואין חשש שמא הוא יכשיל אחרים, ועל כן שחיטתו כשרה.
יש מהראשונים (רש"י) והאחרונים (פני יהושע) שהסבירו שמכיוון שבעבר יצר עבודה זרה היה חזק מאוד ואנשים נגררו אחריו, אין ראיה שמי שנכשל בעבודה זרה גם מזלזל בשאר המצוות.