חולין דף ו – קבלת גזירתם של רבי אמי ורבי אסי

  • הרב ירון בן צבי
בגמרא מסופר על כך שאליהו (ע"פ תוספות) הזהיר את רבי יצחק בן יוסף שלא לשתות יין של כותים, וכתוצאה מכך גזרו רבי אמי ורבי אסי שהכותים ייחשבו כעובדי עבודה זרה:
"רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא, א"ל: לית כאן שומרי תורה? הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין. למאי? אי לשחיטה ויין נסך, מהתם גזרו בהו רבנן! אינהו גזור ולא קבלו מינייהו, אתו רבי אמי ורבי אסי גזרו וקבלו מינייהו".
בגמרא שאלו מה החידוש בגזרתם של רבי אמי ורבי אסי, שהרי כבר גזרו זאת רבי מאיר ורבן גמליאל: רבי מאיר על היין – והכוונה לכל מצוות דרבנן, ורבן גמליאל גזר על השחיטה – והכוונה לכל מצוות דאורייתא. ומתורץ בגמרא שגזרתם של רבי מאיר ורבן גמליאל לא נתקבלה באותו הדור, ובדור של רבי אמי ורבי אסי כן נתקבלה הגזירה.
רש"י מסביר שהסיבה שקיבלו את גזירתם של רבי אמי ורבי אסי לא נבעה מכך שהם היו גדולים או חשובים יותר מרבי מאיר ורבן גמליאל, אלא שבדורות הקודמים היו ליהודים קשרים חזקים עם הכותים ולכן היה קשה לפרוש מהם, ובדורם של רבי אמי ורבי אסי השתנה מצב זה ולא היה קשה לפרוש מהם כבעבר. יתכן להסביר דבריו על פי הגמרא בעבודה זרה (לו ע"א) שאומרת שאין גוזרים על הציבור גזירה אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה. הרמב"ם בהלכות ממרים (ב, ה-ז) מבאר ופוסק שאף אם נראה בתחילה שבכוחו של הציבור לעמוד בגזירה, ולאחר שגזרו הגזירה הוכח שאין זה המצב – הגזירה בטלה.
הרמב"ן מסביר שהסיבה שקיבלו את גזרתם של רבי אמי ורבי אסי ולא קיבלו את גזרתם של רבי מאיר ורבן גמליאל נעוצה בכך שרבי מאיר ורבן גמליאל, אשר חוששים למיעוט, רצו בתקופתם לגזור על הכותים שיחשבו כעובדי עבודה; אך מכיוון שרק מיעוט מהכותים היו עובדי עבודה זרה, לא הסכימו חכמים לגזרה זו, שכן להלכה אין חוששים למיעוט – לדעתם ניתן להניח שהכותי ממנו לוקחים, לדוגמא, את היין הוא מן הרוב שאינם עובדי ע"ז. אך בתקופת רבי אמי ורבי אסי רוב הכותים היו עובדי עבודה זרה, ולכן הסכימו חכמים לגזור על הכותים ולהחשיבם כעובדי עבודה זרה; הרמב"ן מוכיח דבריו מהירושלמי במסכת עבודה זרה (ב, ד), שם מובא שאכן נעשה שינוי זה ביחס לכותים.
על פי הירושלמי הנ"ל, הרמב"ן מקשה על דברי רש"י:
"אבל רש"י ז"ל כתב שלא רצו לפרוש מן הכותיים שהיו רגילין בהם ובדורו של ר' אמי היה אפשר להם לפרוש, ואם כן אין גזרתם אלא מפני חששא דמיעוטא וקיימא לן אין חוששין למיעוטא".
כאמור, רש"י הסביר שבתקופת רבי אמי ורבי אסי יכלו לעמוד בגזירה ולכן היא נתקבלה. הרמב"ן הסביר שיוצא מפירוש רש"י שגם בתקופת רבי מאיר ורבן גמליאל וגם בתקופת רבי אמי ורבי אסי לא היה מדובר בחשש למיעוט, שכן אם רוב הכותים היו עובדי ע"ז האיסור היה מצד הדין, ללא קשר לשאלת יכולת הציבור לעמוד בו. ואם כך דעתו, לא מובן מדוע קיבלו בדורם של רבי אמי ורבי אסי את הגזירה, שכן להלכה אין חוששין למיעוט.
אם כן, לדבריו יוצא שהטעם שלא קיבלו את גזירת רבי מאיר ורבן גמליאל הייתה משום שלהלכה אין חוששים למיעוט, ובתקופת רבי אמי ורבי אסי כבר לא היה מדובר בחשש למיעוט.