חולין דף יח – פגימת המזבח

  • הרב ירון בן צבי
מזבח שנפגם פסול לעבודה. בגמרא למדים ששיעור הפגימה שפוסל את המזבח הוא השיעור שפוסל את סכין השחיטה ועוד דברים המוזכרים בגמרא.
הגמרא קובעת ששיעור הפגימה הוא כזה שהציפורן מתעכבת בה כשמעבירים אותה על מקום הפגימה. על דברים אלה מקשים בגמרא מהברייתא שנחלקים בה רשב"י ורבי אליעזר בן יעקב האם המזבח נפסל בטפח או בכזית. תירוץ הגמרא הוא שדברי הברייתא הנ"ל אינם סותרים את הקביעה שלנו בגמרא, משום שהמחלוקת בברייתא מדברת על פסול המזבח כשהפגימה נעשית בסיד, בעוד שהפסול שמדובר אצלנו הוא באבן עצמה.
השוני במידות הפגימה בין סיד לאבן ביחס לפסול המזבח דורש ביאור.
רש"י לעיל (יז ע"ב ד"ה מזבח) אומר שמהמילה "עליו" לא למדים שהמזבח צריך להיות שלם. למדים משם רק שהקרבנות נפסלים אם המזבח פגום. אם כן, יוצא שרק החיוב "אבנים שלמות" נשאר, והוא מדבר על פסול של אבנים פגומות ולא על פסול בסיד (הרמב"ן מציע שכל הפגימה בסיד היא רק מדרבנן ולכן הקלו בכך).
הרשב"א מחלק בין פגימת אבן לבין פגימת סיד, משום שבפגימת אבן – כל אחת מאבני המזבח נידונה בפני עצמה וממילא גם פגם קטן ניכר באבן בודדת, מה שאין כן ביחס לסיד – שבו הפגימה היא ביחס לכלל המזבח, וממילא הפגם יהיה ניכר בו רק כשהוא גדול יותר מטפח או מכזית.
ניתן לומר שטעם ההבדל בין שיעור הפגימה באבן לשיעור הפגימה בסיד יסודו בלימוד החיוב. כלומר – מהחיוב בתורה, שהאבנים תהיינה שלמות, יוצא שכאשר יש פגם, אפילו קטן ביותר, הרי שהאבנים כבר אינן שלמות; ואילו לעניין המזבח לא נאמר שהוא צריך להיות שלם – למדנו מהמילה "עליו" שאסור שיהיה חסר, וכל עוד שאין המזבח חסר יותר מטפח או כזית מהסיד, חסרונו של המזבח אינו בולט כל כך.