חולין דף יט – האם הכובע נחשב חלק מהקנה או לא?

  • הרב ירון בן צבי
רבי חנינא בן אנטיגנוס אמר (חולין יח ע"ב) שאם חתך השוחט את כל הקנה למעלה מן הטבעת הגדולה – שחיטתו כשרה:
"העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה!"
וכן למדנו שם בגמרא שרבי שמעון בן לקיש מכשיר שחיטה שנעשית בחודו של הכובע:
"רבי שמעון בן לקיש אכשר בחודא דכובעא, קרי עליה רבי יוחנן: גיסא גיסא".
כלומר – לדעתו כל הכובע, כולל קצהו העליון, נחשב כחלק מהקנה ולכן מקום זה כשר לשחיטה. רבי יוחנן חלק על רבי שמעון בן לקיש, ואמר לו שאפילו רבי חנינא בן אנטיגנוס התיר רק עד שיפוי הכובע בלבד, ולא את החוד של הכובע.
דהיינו, מחלוקת האמוראים היא עד היכן מתיר רבי חנינא בן אנטיגנוס לשחוט. נראה שלדעת רבי שמעון בן לקיש, התכוון רבי חנינא בן אנטיגנוס לומר שאף הכובע עצמו נחשב לקנה, ואם כן מובן מדוע הוא מכשיר שחיטה שנעשית במקום זה.
אולם לדעת מי שסובר שרק עד שיפוי הכובע נחשב לקנה וכשר לשחיטה, הסברא שלו אינה מובנת; דבר זה מוקשה יותר משום שכך הגמרא מכריעה את המחלוקת:
"והלכתא: משיפוי כובע ולמטה – כשרה, והיינו דשייר בחיטי".
כלומר – אם מקום הכובע נחשב לקנה, אז כל הכובע צריך להיות כשר לשחיטה ובכלל זה קצה הכובע. ואם מקום הכובע אינו נחשב לקנה – אז גם מקום תחילת הכובע צריך להיות פסול לשחיטה, ומדוע לא נאמר כן?
נראה לומר שבאמת כל הכובע נחשב חלק מהקנה, וכך מובן גם מהרמב"ם (הלכות שחיטה ג, יב):
"הגרמה כיצד, זה השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה".
אולם חיות בעה"ח אינה תלויה במקום זה, ולכן לא שייך לעשות שם את השחיטה.
יחד עם זאת, הרמב"ן בשם הראב"ד כותב שלמעלה משפוי הכובע אין המקום נחשב לקנה כלל, ואם כן, לדבריו מובן מדוע לא שייך לשחוט שם – שהרי אין זה קנה כלל.