דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף מו | סירכא

סוגייתנו היא המקור להלכות טריפות ריאות. בעניין סירכות נאמר:
"הני תרתי אוני דסריכן להדדי – לית להו בדיקה. ולא אמרן אלא שלא כסדרן, אבל כסדרן – היינו רביתייהו".
בראשונים נחלקו האם הסיבה שסירכות פוסלות את הבהמה היא משום שהן בעצם סותמות נקב שהיה קיים בריאות וסתימה זו אינה נחשבת כסתימה טובה מספיק, כדברי רש"י: "לית להו בדיקותא – שסירכא זו מחמת נקב היא באה", או שהסיבה היא שהסירכא היא למעשה ריר שנוצר מחמת הלחות שבריאה וסופה להתפרק וליצור נקב בריאה, ולכן הבהמה תהיה טריפה כבר מעכשיו, משום שמתייחסים לריאה שעומדת להיות בעלת נקב כאילו כבר מעכשיו היא מנוקבת. כך דעת התוספות (ד"ה היינו).
לפי שיטת רש"י לא מובן כיצד תועיל סתימת הסירכא, שכן הגמרא להלן אומרת שאם נעשתה הבהמה טריפה אפילו לרגע אחד, שוב אין לה היתר (חולין סח, ב):
"אמר רבה: כטרפה, מה טרפה, כיון שנטרפה שוב אין לה היתר".
כלומר – מהרגע שחל על הבהמה שם "טריפה", שוב לא יהיה לה תקנה.
ניתן להסביר זאת על פי דברי הר"ן (בדעת רש"י), המחדש שכל נקב שעתיד להיסתם אינו נחשב כסימן המעיד על כך שהבהמה טריפה, אף קודם שנסתם הנקב. דהיינו, כל נקב שישנה אפשרות שיסתם לחלוטין בהמשך – אינו מטריף מלכתחילה. אם כך, מובן מדוע לשיטת רש"י מועילה סתימת הנקב, שכן מעולם לא חל שם טריפה על הבהמה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)