חולין דף נג – מחזיקים מאיסור לאיסור

  • הרב ירון בן צבי
ישנה מחלוקת האם במקרה בו יש לנו ספק לגבי בהמה שמא היא טריפה משום 'דרוסה' יש לאסור את הבהמה, או שלא אוסרים את הבהמה משום שמעמידים אותה בחזקת כשרות (לא דרוסה):
"איתמר, רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה, ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה".
לדעת שמואל (וכך נפסק להלכה בשו"ע יו"ד הלכות טריפות סימן נז), כשיש ספק כזה אנו צריכים לבדוק את בשר הבהמה: אם הוא האדים מחמת הדריסה (הארס) – הבשר אסור, ואם לא – הבשר מותר.
אולם, באמת אין זה מובן מדוע, שכן לכאורה היה עלינו להעמיד את הבהמה על חזקתה – שהיא אינה דרוסה – ומשום כך להתירה.
התוספות (מג ע"ב ד"ה קסבר) כותבים שיש להקל בספק דרוסה, כיון שסתם בהמה בחזקת היתר עד שיוכח אחרת, ולכן מה שנאמר שחוששים לספק דרוסה – הכוונה רק במצב בו הספק אינו שווה, כלומר כשיש לתלות יותר בדריסת ארי מאשר בנעיצת הציפורן בכותל, כאשר דעתנו נוטה לאסור יותר מאשר להתיר, במקרה כזה אין הולכים אחר החזקה.
אולם ניתן להציע הסבר נוסף אשר תלוי במחלוקת ראשונים בנוגע לשאלה האם מחזיקים מאיסור לאיסור. הרשב"א (בשם רבנו יונה י, א ד"ה השוחט) סובר שאכן לדעת שמואל מעמידים את הבהמה על חזקתה הראשונה, אבל חזקתה הראשונה של הבהמה הייתה חזקת איסור, שכן בחייה היה אסור לאכול אותה משום איסור אבר מן החי, ועל אף שכעת הבהמה שחוטה ופקע ממנה איסור אבר מן החי, מכל מקום, מכיוון שהיא כבר הייתה בחזקת איסור וודאי של אבר מן החי ואיננו יודעים האם היא הותרה באכילה באמצעות השחיטה בשל הספק שמא הבהמה היא טריפה בגלל היותה 'דרוסה', אנו 'מחזיקים מאיסור לאיסור' ולכן חזקת הבהמה היא חזקת איסור.