חולין דף צב – ובכן צדיקים

  • הרב אביהוד שורץ
הנחה רווחת בין הבריות היא כי בכל דור ישנם ל"ו צדיקים. כאשר מבקשים לשבח ולפאר את אחד מגדולי הדור, או לחילופין אדם פשוט שהוא בגדר "צדיק נסתר", נוהגים לכנותו "למד-וו-ניק", כביטוי להשתייכותו לאותם שלושים ושישה צדיקים. מקור הדברים בגמרא במסכת סוכה (מה ע"ב, ובמקביל במסכת סנהדרין, צז ע"ב):
"אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר: 'אשרי כל חוכי לו' – ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו".
פירושים שונים הוצעו לבחירתו של המספר ל"ו. דרשנות נפלאה הציע הרב יהודה אסאד, בעל שו"ת יהודה יעלה (אורח חיים, סימן ר"ט). על פי הפסוק בישעיהו "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", מחשב הרב אסאד כי ל"ו פעמים טו"ב עולה בגימטריה ברית (36X17=612). הברית שבין הקב"ה (השקולה גם למניין המצוות תרי"ב, למעט "לא יהיה לך א-להים אחרים על פני", ראה בתשובתו שם) היא המקיימת את העולם, ודרכם הטובה של הצדיקים היא התנאי לאותה ברית.
והנה, כמה מן המפרשים האחרונים באותה הסוגיה בסוכה מסבים את תשומת הלב לסוגייתנו (צ"ב ע"א), בה נאמר:
"...אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם".
מהו, אם כן, מניין הצדיקים המקיימים את העולם, האם שלושים ושישה הם, או ארבעים וחמישה? המהרש"א בחידושיו לסוכה מבחין בין סוגים שונים של צדיקים: יש הצדיקים במעשיהם, ויש הצדיקים אף בכוחם העיוני ובשכלם המבריק. בעל "ערוך לנר" מבחין, לאור אותה הסוגיה, בין רמות שונות של השגת הקב"ה (התבוננות באספקלריה מאירה, ושאיננה מאירה).
מעבר לשאלה הטכנית בדבר מניינם של הצדיקים, יש לשאול שאלה עקרונית יותר, והיא: מה משמעות העובדה שמניין מצומצם של צדיקים הוא המקיים את העולם כולו? מה בדיוק תפקידם של אותם צדיקים?
אפשר שהתשובה לכך מצויה בדרשה קודמת בסוגייתנו:
"אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה; זמורות שבה – אלו בעלי בתים, אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים, עלין שבה – אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל; והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא".
ומסביר רש"י:
"עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות, כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים".
רש"י מתאר היררכיה ברורה: תפקידם של הצדיקים הוא לקיים את העולם, ועמי הארץ העוסקים בהוויות העולם משרתים את הצדיקים, ומאפשרים להם לעמוד במשימה.
אולם, נראה שדרשתו של ריש לקיש נושאת גם מסר נוסף. לא לחינם השתמש ריש לקיש במשל הכרם, המבטא את הלכידות והאחדות של הגורמים השונים. הקדוש ברוך הוא ברא את הכרם כך שכל חלקיו – ואפילו הריקים – נחוצים לקיומו ומסייעים לצמיחתו. אמנם האדם נהנה בעיקר מן האשכולות הדשנים, אולם כל חלקי הכרם כולם שותפים למאמץ ומגשימים מטרה אחת.
חז"ל הדגישו את קיומם של הצדיקים שבכל דור ודור, ובכך ביטאו את המורכבות הייחודית שבעם ישראל. אף שכבר ניבא ישעיהו "ועמך כולם צדיקים", בהכרח שיהיה פער בין צדיקים יותר וצדיקים פחות. אך למרות הפערים, מתקיים העולם על ידי האומה כולה: צדיקים, בעלי בתים ועמי הארץ. רש"י לעיל תיאר את ההשפעה שמשפיעים בעלי הבתים על הצדיקים, בכך שהם נוטלים אחריות לענייניהם הגשמיים. התפיסה שלפיה שותפים כולם למטרה אחת מלמדת שגם הצדיקים מוכרחים להשפיע על בעלי הבתים, ולהדריכם בדרך ישרה בעבודת ה'. רק מכוח שותפות אמיתית והשפעה הדדית יצליח אותו מניין מצומצם של צדיקי הדור לקיים את העולם!