חולין | דף צ | איסורו נוהג בבני נח

הגמרא (פט ע"ב) קובעת שבתהליך יצירתו של הולד יצירת האיברים קודמת ליצירת הגידים. לאור קביעה זו, ובהתבסס על הנחה נוספת – ש"ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים", מסיקה הגמרא שאיסור גיד הנשה חל על ולדות קדשים רק לאחר שחל עליהם איסור ההנאה מהקדש.

דבר זה מעורר קושיא, שהרי הגמרא קובעת במספר מקומות ש"אין איסור חל על איסור", ולכאורה גם כאן – איסור גיד אינו יכול לחול על איסור מוקדשין. אם כן, כיצד קובעת המשנה שגיד הנשה נוהג במוקדשין?

הגמרא מתרצת:

"אף על גב דאיסור מוקדשין קדים, אתי איסור גיד חייל עלייהו, שכן איסורו נוהג בבני נח.
מאן שמעת ליה האי סברא? ר' יהודה".

תירוץ זה נדחה בהמשך הסוגיא, אך אנו נעסוק רק בשלבים שציטטנו:

רש"י מסביר:

"ומשנינן: אף על גב דאיסור מוקדשים קדים, אתי איסור גיד וחייל, הואיל ואיסור חמור הוא שנוהג בבני נח כדקתני מתניתין 'והלא לבני נח נאסר גיד הנשה'.
ופרכינן: מאן שמעת ליה הא סברא, דנוהג בבני נח? רבי יהודה בשילהי מתני'".

דעתו של ר' יהודה מובאת במשנה (לקמן ק ע"ב):

"נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה.
רבי יהודה אומר: אף בטמאה.
אמר ר' יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן!
אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו".

על פי רש"י (שם ד"ה אמרו לו) ר' יהודה וחכמים נחלקו האם איסור גיד הנשה נוהג בבני נח. דבר זה עשוי להחשיב את איסור גיד הנשה כאיסור חמור שיכול לחול על איסור קל ממנו – איסור בהמה טמאה, שנוהג בישראל בלבד.

אולם קביעה של סוגייתנו צריכה ביאור: הלא כיום האיסור אינו נוהג עוד בבני נח, ומדוע העובדה שהאיסור נהג בעבר בבני נח תהפוך את האיסור לחמור יותר גם עתה?

הרמב"ן (בתירוצו השני) מסביר שגם כיום ישנה משמעות הלכתית לכך שאיסור גיד הנשה נהג בבני יעקב: לדעת ר' יהודה זוהי הסיבה לכך שאיסורו נוהג גם בבהמה טמאה, שהרי מכיון שבני יעקב נצטוו על גיד הנשה לפני מתן תורה, האיסור כלל את כל הבהמות שהיו מותרות באותה שעה – כולל בהמות טמאות.

בניגוד לרש"י, הסובר שר' יהודה וחכמים נחלקו האם גיד הנשה נהג בבני נח, מדברי הרמב"ם נראה שלכ"ע גיד הנשה נהג בבני נח, ונחלקו רק בשאלה האם לעובדה זו ישנה השפעה על האיסור שבו אנו מצווים היום, וז"ל בפירוש המשניות (ז, ו):

"ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר, והוא, שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו".

הרמב"ם מסביר שחכמים סוברים שאמנם גיד הנשה נאסר לבני נח, אך אין לכך כל השפעה על אופיו של האיסור היום. לדעת הרמב"ם זהו כלל חשוב, הקובע שיסוד חיובנו במצוות התורה, גם מצוות שבהן נצטוו האבות (כגון אבר מן החי וברית מילה), הוא רק ציווי ה' למשה.