חולין דף קט – חלב הכחל

  • יהודה רוזנברג
סוגייתנו דנה בדרכים שבהן ניתן להכשיר לאכילה כחל – עטין הבהמה. המשנה קובעת שיש לקרוע את הכחל כדי להוציא את החלב הנמצא בתוכו, אך אם "לא קרעו – אינו עובר עליו", ובגמרא מובאות שתי גרסאות של דברי רב, החלוקות ביניהן בשאלה האם יש איסור דרבנן בכחל שלא קרעו או שבדיעבד כחל שלא קרעו מותר.
רש"י (קט ע"ב ד"ה אמר רב) על לישנא קמא דרב, שלפיה בדיעבד אין בכחל שלא קרעו איסור כלל, מסביר:
"אמר רב אינו עובר עליו מדאורייתא, ומותר לכתחלה באכילה אם בשלו ולא אמרינן אסור מיהא מדרבנן דהא אפילו נסחט ממנו ויצא אמרינן לקמן חלב שחוטה מדרבנן הוא והאי כיון דמובלע ולא פירש אפי' איסור דרבנן ליכא".
לדעת רש"י ישנו צירוף של שתי סיבות המתירות את חלב הכחל:
א. חלב של בהמה שנשחטה מותר מן התורה עם בשר (משום שדורשים "בחלב אמו – ולא בחלב שחוטה"), ונאסר רק מדרבנן.
ב. חכמים גזרו על חלב שחוטה רק לאחר שפירש, אבל כל עוד הוא עדיין בתוך הכחל – אפילו איסור דרבנן אין בו.
את הקביעה השניה, שגזירת חכמים היתה רק על חלב שפירש ולא על חלב הכנוס בדדי הבהמה, ניתן להבין בשתי דרכים:
א. החלב הכנוס בכחל אינו נחשב חלב כלל, וחכמים גזרו רק על חלב שחוטה, ולא על דבר שאינו חלב כלל.
ב. החלב הכנוס בכחל נחשב חלב, אולם חכמים אסרו רק חלב שניתן להתבלבל בינו ובין חלב רגיל.
נראה שרש"י וראשונים נוספים אימצו את ההבנה הראשונה, וכמו שמשמע מלשונו של רש"י (קט ע"א ד"ה לא) – "דלאו חלב מקרי". כך כתב גם הרא"ה (בדק הבית, בית ד שער א), אולם הרשב"א (משמרת הבית שם) השיג עליו:
"דכתב דאין חלב שבו חלב מן הדין, וזה אינו אמת דודאי חלב הוא אלא שלא אסרתו התורה עם הבשר משום דלא אסרה תורה אלא חלב אם ולא חלב מתה".
הרשב"א קובע שחלב הכחל נחשב חלב, והוא מותר רק בגלל שהתורה לא אסרה חלב שחוטה. אולם נימוק זה, שהתורה לא אסרה חלב שחוטה, עדיין אינו מסביר את ההבדל בין חלב הכחל הכנוס בתוכו – שמותר, ובין חלב שפירש מן הכחל –שאסור מדרבנן. לכן נראה שהרשב"א יזדקק להסבר השני שהצענו – חכמים גזרו רק על חלב שיש חשש שיתבלבלו בינו ובין חלב רגיל.
[מדברי הרשב"א בחידושיו אצלנו נראה שהבין כמו רש"י, מפני שהוא מסביר את איסורו של חלב הכחל שפירש בכך ש"כיון דפירש איקרי חלב דרבנן". אולם ייחוסו של ספר משמרת הבית לרשב"א אינו ודאי, ויתכן שיש חוסר התאמה בין החידושים על הש"ס ומשמרת הבית. מלבד זאת, יתכן שלא ניתן לדייק מהלשון "איקרי חלב" שהדבר אכן תלוי ב'שם חלב', אלא כוונת הרשב"א 'לא נאסר מטעם בשר בחלב']
לשאלה זו – האם חלב שלא פירש נחשב חלב או לא – יתכנו מספר נפקא מינות, ונציין אחת מהן:
חלב פסולי המוקדשין אסור, משום שהפסוק המתיר אכילת פסולי המוקדשין כותב רק "תזבח ואכלת בשר", ודרשו "בשר ולא חלב". האם חלב פסולי המוקדשין שלא פירש יהיה מותר?
לכאורה, אם לא מדובר בחלב כלל – אין סיבה להניח שהוא כלול באיסור "בשר ולא חלב", אך אם מדובר בחלב, אלא שמסיבה אחרת התורה לא אסרתו באכילה עם בשר – יתכן שחלב פסולי המוקדשין יהיה אסור אפילו אם לא פירש.
[התוס' במעילה יג ע"א ד"ה אתיא דוחים אפשרות דומה, אך לא ברור מה הם סוברים במקרה שלנו, ואכמ"ל.]