חולין | דף קיג | תהליך המליחה
בעיון הקודם התייחסנו לתפקידה של המליחה, או ליתר דיוק לתפקידו של המלח, ושאלנו האם הוא מרתיח את הבשר או שואב ממנו את הדם. בעיון זה נעסוק בתהליך המליחה בשלימותו, כפי שהוא מוצג בגמרא בדף קיג עמוד א:
"אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה. אתמר, רב הונא אמר: מולח ומדיח, במתניתא תנא: מדיח ומולח ומדיח".
הגמרא מחדשת כי מלבד פעולת המליחה כשלעצמה – הטלת המלח על הבשר – יש צורך גם בהדחה "יפה יפה". על פי הברייתא האחרונה, ההדחה נחוצה הן לפני המליחה והן לאחריה.
בביאור תפקידה של ההדחה הראשונה הציעו הראשונים שני כיוונים מרכזיים:
א. ההדחה מאפשרת את המליחה. הרשב"א (תורת הבית, בית ג') מסביר שההדחה מרטיבה את הבשר כדי שהמלח יוכל להידבק אליו. הריטב"א (בסוגייתנו, ד"ה אמר שמואל) מצטט דעה שלפיה ההדחה מרככת את הבשר, וכך מאפשרת את הפלטת הדם. כאמור, הצד השווה לשני הפירושים הוא שההדחה מאפשרת למלח לפעול את פעולתו ולהפליט את הדם.
ב. ההדחה מונעת בליעה בלתי רצויה של דם. בעיון הקודם עמדנו על כך שפעולת המליחה מקבילה לרתיחה. 'רתיחה' זו מסייעת בהפלטת הדם, אך עלולה גם לגרום לכך שחלק מן הדם ייבלע בבשר ויאסור אותו באכילה. משום כך, פירשו ראשונים רבים (ראה בריטב"א שם בפירושו הראשון, ובבית יוסף יורה דעה, תחילת סימן ס"ט), יש להדיח את הדם הנמצא על פני הבשר בתחילת תהליך המליחה, כדי למנוע בליעה שלו בבשר בתהליך המליחה.
על פי הכיוון הראשון ההדחה מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך המליחה, ואילו על פי הכיוון השני ההדחה איננה נחוצה מצד עצמה, אלא נצרכת על מנת למנוע תקלות במהלך המליחה.
יישום מרכזי להבחנה בין שני הכיוונים הוא בטיב ההדחה. על פי הכיוון השני ניתן להסתפק בשטיפת הבשר, אך ייתכן שעל פי הכיוון הראשון אין די בשטיפה, אלא יש צורך בשרייה של הבשר במים, כדי לרככו ולהכשירו לקראת המליחה. ואמנם, הרמ"א (יורה דעה, סט סעיף א) קובע שכדי לצאת ידי כל השיטות יש להשרות את הבשר כחצי שעה במים, וכן לרוחצו היטב.
לאחר ההדחה הראשונה מפזרים את המלח על הבשר. הגמרא בסוגייתנו (קיג ע"א) מביאה את מנהגו של רב דימי למלוח במלח גס. נחלקו ראשונים האם רב דימי מכשיר דווקא מלח גס, אך לא מלח דק (ראה רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פ"ו הי"א); או שמא הוא מכשיר מלח גס וכל שכן מלח דק (ראה רא"ש על סוגייתנו, סימן מז). להלכה קיבל השולחן ערוך (יורה דעה סט, ג) עמדת ביניים, שלפיה יש למלוח במלח בינוני – לא עבה מדי ולא דק מדי.
בסיומה של המליחה יש לשוב ולהדיח את הבשר, כפי שהגדיר שמואל: "יפה יפה". הרמב"ן למד מהגדרה זו:
"והא דאמר שמואל מדיחו יפה יפה, שתי הדחות במשמע, אחת בכלי מנוקב להעביר המלח ואחת בכלי שאינו מנוקב להעביר טפת דם שעליו".
לדעת הרמב"ן, לא בכדי השתמשה הגמרא במטבע הלשון "יפה יפה". כוונתה לומר שאכן יש צורך בשתי הדחות – האחת כדי להסיר את המלח והשנייה כדי להסיר שאריות דם חיצוניות.
שמואל מזכיר הדחה יפה יפה, אך בהמשך הסוגיה נזכר מנהגו של רב דימי "לנפץ" את הבשר לאחר המליחה. יש מן הראשונים הסבורים שהניפוץ, כלומר ניעור הבשר מן המלח, שקול כהדחה. עם זאת, יש מן הראשונים שהבינו שבנוסף על שתי ההדחות יש צורך בניפוץ. ואכן, השולחן ערוך והרמ"א (יורה דעה סט, ז) פוסקים שיש צורך לנפץ, ולאחר מכן להדיח פעמיים; או לכל הפחות להדיח שלוש פעמים. במשחטות רבות כיום עובר הבשר המלוח על גבי מסוע, ולאחר מכן נופל מגובה מסוים אל בריכות ההדחה האחרונה. אותה נפילה מוגדרת, לדעת פוסקים רבים, כ"ניפוץ", ואחריה יש צורך בשתי הדחות נוספות (יש הדורשים שלוש הדחות נוספות; ראה בנושאי הכלים של השולחן ערוך שם).
תיארנו בקצרה את סדר מליחת הבשר. לפני שנים לא רבות, כל בעלת-בית בקיאה הכירה תהליך זה על בוריו. עם זאת, בימינו כמעט ולא מולחים בשר או עוף באופן ביתי, וממילא תחום זה אינו מוכר לרבים, ולשם כך נחוצה הסקירה ההלכתית המתומצתת שהוצגה כאן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)