חולין | דף קכג | העור המופשט מן הבהמה
במשנה נאמר שמבחינת דיני טומאה תהליך הפשטת עור הבהמה מתחלק לשני חלקים: עד שמפשיטים כדי אחיזה העור שהופשט מקבל טומאה, ומכאן ואילך העור אינו מקבל טומאה. בגמרא נחלקו אמוראים האם בשלב השני כל העור שהופשט אינו מקבל טומאה (רב), או שהטפח הסמוך לבשר כן מקבל טומאה (רב אסי).
ישנה מחלוקת ראשונים מדוע העור מקבל טומאה בשלב הראשון. רש"י מסביר שהדבר מבוסס על דין יד, שהרי ניתן לטלטל את בשר הבהמה באמצעות העור שהופשט. לפי זה מסביר רש"י את מחלוקת האמוראים: רב אסי סובר שהטפח הסמוך לבשר תמיד נחשב יד, שהרי באמצעותו קל להמשיך ולהפשיט את העור, ואילו רב סובר שרק מה שמועיל לטלטול הבשר נחשב יד, ולא מה שמועיל לצרכים אחרים, כגון הפשטת העור. שיטת רב מתאימה לדברי המשנה בטבול יום (ג, א) בעניין אוכל שנפרס. המשנה קובעת שהחלק שנפרס מוגדר כיד רק אם ניתן לטלטל באמצעותו את שאר האוכל. ייתכן שרב אסי יתרץ שהמשנה שם אינה עוסקת בהגדרת יד, אלא בשאלה עד מתי האוכל שנפרס עדיין נחשב חלק מהאוכל עצמו.
בתוספות מובאת דעה החולקת על רש"י, ולפיה משנתנו אינה עוסקת בדין יד אלא בדין שומר.
בניגוד לדעות אלה, במקורות רבים אין התייחסות ליד ושומר. בגמרא עצמה אין אזכור מפורש ליד או לשומר (אמנם הגמרא מסבירה שמחלוקת התנאים במשנה בעניין עור שעל הצוואר עוסקת בשומר העומד להינתק מאליו, אך שם מדובר בעור שטרם הופשט, ולא במה שהופשט). הרמב"ם (אבות הטומאות א, י) פוסק את המשנה בלי להזכיר יד או שומר, וכותב שכל זמן שלא הפשיט כשיעור המופיע במשנה, "הנוגע בעור כנוגע בבשר". המושגים המופיעים בפירוש המשניות לרמב"ם הם "חיבור" ו"אינו חיבור", ואין אזכור מפורש של יד או שומר. גם הברייתא בתורת כהנים (פרשה י, ו), הלומדת את דין המשנה, אינה מזכירה יד ושומר, אלא מדברת על העור כחלק מן הנבלה. כל המקורות הללו מחזקים את ההבנה שדין המשנה אינו מבוסס על יד או שומר, אלא על יסוד אחר – שהעור המופשט נחשב חלק מן הבהמה.
הצעה זו קשה מכיון שהעור אינו מצטרף לשיעור טומאת נבלות אפילו אם הוא מחובר לבשר, כפי שנאמר בגמרא בראשית הפרק. לכן צריך לומר שהעור נחשב חלק מהבהמה רק באופן חלקי, ולכן הוא מביא את הטומאה אך אינו מצטרף לשיעור.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)