חומרי הבנייה של המשכן וכליו | 1

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"       (שמות כ"ה א-ח).

בתחילת הציווי על התרומה למשכן, מונה התורה את החומרים השונים מהם יבנה המשכן. ייתכן מאד להבין כי התורה מנתה את החומרים השונים על פי סדר חשיבותם (זהב, כסף ונחושת, וכד').

בשיעור זה ובשיעור שלאחריו, נעסוק בחומרים מהם נבנה המשכן, וננסה לעמוד על משמעות בניית כלים מסוימים מחומרים שונים. כמו כן, נעסוק בהדרגתיות שבחומרי המשכן, ובמיקומם של כל אחד מהחומרים בתוך המשכן.

התרומה- מעלה אני עליכם שאתם גומלים עלי

המדרש, מונה י"ג דברים שהפרישו בני ישראל עבור המשכן, וכנגדם הוא מונה י"ג דברים שעשה הקב"ה עבורם במצרים:

"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וגו'. אמר ר' יהודה ב"ר סימון, אמר הקב"ה לישראל, לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי, י"ג דברים שהפרשתם לי כנגד י"ג דברים שעשיתי לכם במצרים, ואלו הן: ואלבשך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזנך, ועטרת תפארת בראשך. ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך, הוי כנגד י"ג דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי. אמר דוד אשירה לה' כי גמל עלי. ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד י"ג דברים אלו, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. אתם פורעים לי ואני מעלה עליכם כגומלים עלי וכתיב בתריה אשירה הא לידידי, הוי אשירה  לה' כי גמל עלי" (תנחומא שמות כ"ה, ג).

ובפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות:

"י"ג נדבות מונה כאן וכנגדן מנה יחזקאל י"ג בגדים שעתיד הקב"ה להלביש ישראל לעתיד (יחזקאל טז, י-יב, יט)".

המדרש מתאר מערכת יחסים של הדדיות בין כנסת ישראל לקב"ה - ה' עשה לעם ישראל במצרים י"ג דברים, וכנגדם עם ישראל הפריש לקב"ה.

 

נקודה זו דומה לדברי דוד בנוגע למקדש:

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת-ה' לְעֵינֵי כָּל-הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד-עוֹלָם... וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי-נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת  כִּי-מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. כִּי-גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל-אֲבֹתֵינוּ  כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל-הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה.ה' אֱלֹקֵינוּ כֹּל הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת-לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ  מִיָּדְךָ היא (הוּא) וּלְךָ הַכֹּל"            (דברי הימים א כ"ט י-טז). 

דווקא בזיקה לבנין המשכן והמקדש, נתינת האדם לה' הינה מכח הנתינה האלוקית לאדם ולעם ישראל. ועל כן, הנותן ומתנדב לקב"ה כביכול מכוחו ומכח נתינתו של הקב"ה אליו הוא נותן.

הדגשה זו עוד בשלב של התרומה, באה להדגיש כי דווקא כשבונים בית לה', התחושה צריכה להיות של ענוה גדולה. ה' מעניק לאדם ולבני ישראל את היכולות והכוחות על מנת לבנות בית לה' ואין זה האדם עצמו, מכח עצמתו יכולותיו וכוחותיו המעניק לקב"ה בית.

הרב הירש עומד אף הוא על נקודה זאת:

"אם נתבונן בבניין המקדש-המשכן מנקודת-ראייה זו, הרי שהחומרים, שהיה צריך לתרום עבורו, מציינים את הגורמים, שאותו קידוש-החיים יתגשם על ידם, וכן את הגורמים, שבהם תיוודע אותה קרבת ה' המעניקה קדושה וברכה. שהרי החומרים האלה, שבהם עלינו להוכיח את התמסרותנו לה', -מיד ה' קיבלנו אותם בראשונה, ובמעשה התמסרותנו הננו חוזרים ומקבלים אותם מיד ה' בברכה כפולה. זאת ביטא ואמר יעקב אבינו שעה שהניח אבן פינה ויסוד ראשון לבית ה' הראשון: 'וכל אשר תתן לי עשא אעשרנו לך' (בראשית כ"ח, כב), ודוד המלך, בשעת ההכנה לבניין בית המקדש הראשון, נתן לכך ביטוי מפורש עוד יותר: 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך',  והרי זה עתה הובא הדבר לתודעת העם, בקיצור נמרץ אך באורח מקיף וכולל, במעשה זריקת חצי דם הברית על המזבח וחציו על העם"

                                                                       (שמות כ"ה, ג).

תכונות המתכות

בהמשך, הרב הירש עומד על אופי המתכות, ומשמעותן הפנימית:

"בישורון כרך ה', עמ' 232 ואילך, הוכחנו כי בתנ"ך באים חומרי המתכת, בשל אופיים המוצק, בדרך כלל כמשל לחוזק וחוסן (למשל: ירמיה א', יח; איוב ו', יב; ישעיה מ"ח, ד) ומפאת ערכם- כביטוי להוקרת נכסי הרוח (למשל: משלי ב', ד; תהילים י"ט, יא; איוב כ"ח). אולם במיוחד נזכרים חומרי המתכת במקרא, בשל תכונת ההתכה והצירוף שבהם, כמשל לכל דבר מוסר ואמת שמעורבים בו הרע והשקר בכל שיעורי התערובת, וכן לכל תהליך הצירוף והזיקוק בתחום המוסר והאמת (למשל: איוב כ"ג,י; זכריה י"ג, ט; מלאכי ג', ג; משלי י"ז, ג; ישעיה מ"ח, י; משלי כ"ה, ד; שם י', כ; שם כ"ו, כג; ירמיה ו', כט-ל; תהילים קי"ט,קיט; יחזקאל כ"ב, יח; ישעיה א', כב; דניאל ב',לב-לג).

בכל המקראות האלה מציינות המתכות את הדרגות השונות של טוהר מוסרי ושל אמת: הנחושת מייצגת את חוסר האצילות ואת המצב הטבעי חסר העידון והצירוף. הכסף מציין דרגה של מצב הטעון זיקוק והכשר לזיקוק. ואילו הזהב מצוי לרוב ללא סיגים ומכל מקום מסוגל לעמוד במבחן החמור ביותר של צירוף, והריהו משל לאצילות המוסרית הטהורה והמעודנת ביותר ולהתמדה נאמנה ואמיתית. 

שתי תכונות משולבות יחד במתכות: שיעור גבוה ביותר של עיסיות ושיעור גבוה ביותר של יציבות, הן נכנעות לפטיש ולאש ולובשות בגמישות כל צורה מבוקשת, אך משהוטבעה בהן צורה כלשהיא- היא משתמרת בהן ביציבות איתנה, ורק כח אלים יכול להרוס אותה. בתכונות אלה מייצגות המתכות דווקא אותה מידת אופי, שעלינו להפעיל נוכח צו החובה, ובייחוד נוכח רצון ה' שהתגלה לעינינו. והרי גם הנביא הודיע, כי דבר ה' הוא "כאש וכפטיש" (ירמיה כ"ג, כט). לפיכך אין חומר מתאים יותר מן המתכות לתיאור סמלי של התנהגותנו המוסרית נוכח ייעודנו.

לפי תכונות ההתכה והצירוף, הרי שמתקבל סדר הדירוג הבא: נחושת: מצב טבעי, חסר עידון וצירוף. כסף: מצב הכשר לזיקוק. זהב: מצב מושלם של טוהר וטיב מקוריים,העומדים בכל מבחן. 

חוץ מן השימוש המעשי במתכות, משתמשים בכינוי מליצי של מתכות, כדי לתאר משהו מסוים, גם לפי מדת ההדבקות של החומר, גם לפי ערכם החומרי וגם לפי השיטות המיוחדות לעיבוד המתכת. הכינויים המליציים תכפים בעיקר לענייני מוסר וחברה.

המתכות נבדלות ביניהן גם בנוגע לערכן הכספי. היקרות בהן הם זהב וכסף, האדם רוצה לרכוש אותם ומשתדל מאד להשיג אותם. לכן תיאר ישעיהו את הרמת המצב הכללי: 'תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל' (ישעיהו ס', יז). חומרים אלה מהווים קנה מידה להערכת הנכסים. התורה הושותה עמהם, כמו: 'אם תבקשנה ככסף וכמטמנים תחפשנה' (משלי ב', ד); 'הנחמדים מזהב ומפז' (תהילים יט,יא); 'נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב' (משלי כב,א); 'לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה. לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר. לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים. לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה' (איוב כ"ח, טו-יט).

הערך המליצי היותר רב של חומרים אלה נראה במדות מתכתיות שלהם. המתכות האצילות נמצאות בעובי האדמה גם בלי תערובת וגם עם תערובת של מתכות בלתי אצילות. אבל במקרה אחרון זה הן מסוגלות לטיהור. 

ז.א. אפשר להפיק אותן מן החומרים מחוסרי ערך ובלתי אצילים על ידי אש. אפשר גם כן לערבב מתכות אצילות בבלתי אצילות, ועל ידי האש אפשר להפריד אותן שוב אלה מאלה לגמרי או חלקית, באחוזים הדרושים. אפשר לבדוק את אחוזי העירבוב על ידי דוגמאות כאלו ממסים אותן. אפילו כאשר האחוז של המתכת האצילה יהיה נמוך ביותר, אין הגרעין הקטן של מתכת אצילה בטל, כי על ידי אש אפשר תמיד להוציא אותו מן הסיגים, ושוב יהיה גרעין מתכת אצילה אחרי טיהור נמצא בידנו. הוא מוכיח על עצמו שהוא יציב נגד השפעות הזמן ונגד כל ההשפעות הטבעיות האחרות. לכן משמשות מתכות אלו בלשון מליצי לתיאור  האמת והמוסר, ולפי דרגות שונות  האמת באופן גס ומאוס לעצמו. כמו כן אפשר לתאר לפיהן את מצב התשובה או ההתדרדרות בשטח האמת והמוסר, כמו שראינו בפסוקים האלה. כולם מדברים על דרגת המוסר של התורה ולמידתה.         

כך כתוב: 'בחנני כזהב אצא' (איוב כ"ג, י): 'והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה. והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב. הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו, אמרתי עמי הוא והוא ה' אלוקי' (זכריה יג, ח-ט). שליח הברית שה' שולח אותו הוא מלאכי הנביא, כמו שכתוב: 'ומי יכלכל את יום בואו ומי העמד בהראתו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה' (מלאכי ג', ב-ג), 'הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני' (ישעיהו מח,י), 'מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה'' (משלי יז,ג), 'הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי. הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו' (שם כה,ד-ה), 'כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט' (שם י,כ), 'כסף סיגים מצפה על חרש שפתים דלקים ולב רע'. (שם כו, כג). 'בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם. כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה. נחר מפוח מאש תם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו. כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם' (ירמיהו ו, כז-ל), הסיגים דומים לרע, כמו שכתוב: 'סיגים השבת כל רשעי ארץ לכן אהבתי עדתיך' (תהילים קיט,קיט), 'אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים' (שם יב,ז), על יהודה המושחתת אומר הנביא: 'כספך היה לסיגים' (ישעיהו א,כב), 'איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב' (איכה ד,א), 'בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם נחושת ובדיל וברזל ועפרת בתוך כור סיגים כסף היו. לכן כה אמר ה' אלקים יען היות כלכם לסיגים לכן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם. קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם. וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה. כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי אני ה' שפכתי חמתי עליכם' (יחזקאל כב, יח-כב), ישעיהו מנחם את העם בסוף הפרק במילים: 'ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשונה ויעצך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה' (ישעיהו א כו-כז וכו'). בספר דניאל כתוב: 'ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת הקץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל הרשעים והמשכילים יבינו' (פרק יב, ט-י).

מכל הפסוקים האלה יוצא, שהמתכות מסמלות טהרת מוסר ואמת ברמות שונות. נחושת, ברזל וכל המתכות הבלתי אצילות מסמלות את הטבע הבלתי מעובד, שלא הגיע עדיין לרמת האצילות. אבל כסף וזהב מסמלים את הדרגות של הטהרה של האצילות המוסרית, של נאמנות ויציבות אמיתית באמונה, כמו שהקב"ה דורש אותם מעמנו לפי רצונו הקדוש"    (שם).

דירוג החומרים ומשמעותו

לאורך השיעורים, ראינו כי ישנה משמעות במיקום החלקים השונים של המבנה. במיקום הכלים, ביחס בין הכיסויים השונים וביחס בין בגדי הכהונה של הכהן הגדול ושל כהן הדיוט למבנה המשכן ולחצר.

בעניין זה כותב מנחם הרן^[1]:

"ככל שהחפץ חשוב יותר, כך הוא צריך להיות גם יקר ומפואר יותר. דבר שמקומו בסולם הקדושה גבוה יותר שואף האדם לעטר אותו במיטב עיטורים ולשוות לו צורה הדורה ככל שידו מגעת".

מעבר לציר מזרח-מערב^[2], עקרון חשוב המתקיים במשכן הוא עקרון המעגלים הקונצנטריים. במרכז עומדת הכפורת עם הכרובים, וכל המתרחק ממרכז זה לכל הכיוונים ערכו וקדושתו פוחתים והולכים.

עמודי החצר פשוטים מקרשי המשכן. כך גם עמודי החצר פשוטים מעמודי מסך האהל, והללו פשוטים מעמודי הפרוכת. קלעי החצר, וגם יריעות האוהל, פשוטים מיריעות המשכן. הוא הדין כמובן ביחס לעורות האילים ועורות התחשים.מסך שער החצר ומסך האוהל פשוטים ממסך הפרוכת. כאמור, גם יריעות המשכן פחותות ממסך הפרוכת. ואין צריך לומר שגם הכלים שבחוץ פשוטים מן הכלים שבפנים.

אפשר לומר, שכבר מן הבחינה הטכנית, מסתמנים לפנינו שנים-שלושה מעגלים כלליים, זה בתוך זה: פנים המשכן, המתחלק לשנים, מצד אחד- והחצר שבתוכה המשכן עומד, מצד שני.

כל מה שבפנים המשכן עשוי זהב (מצופה או מותך), החל בכפורת ובכרוביה וגמור בקרסי היריעות ובטבעות בריחי הקרשים (אדני המשכן, העשויים כסף, אינם נגלים, כנראה לעין כאמור לעיל). ואם החפץ נמנה על סוג האריגים, הריהו טווי כלאיים, לפי שיטת "מעשה חושב" ומצוירות בו דמויות כרובים.

מה שבחצר עשוי ברובו הגדול נחושת (מצופה או מותכת), החל במזבח העולה ובכלי השרת שלו וגמור באדני החצר (רק ווי עמודי החצר וחשוקיהם עשויים כסף), ואם החפץ נמנה על סוג האריגים, הריהו טווי מין אחד של צמר (בלתי צבוע) או של פשתים, או שהוא טווי אמנם כלאיים- אבל לפי שיטת "מעשה רוקם" וללא ציורי כרובים.

אפשר להראות ששני המעגלים האלה אינם ענין רק לקישוטים חיצוניים. לאמיתו של דבר, הם מסמנים דרגות פולחניות מיוחדות ובכל דרגה מכונס מערך שלם ונפרד של טכסים וסמלים. על מערך הטכסים הפולחניים הנתלים במשכן ובאביזריו נדון בהזדמנות אחרת, כאן לא ביקשנו אלא לצייר ולהבליט את הדירוג הטכני-החמרי, המונח ביסוד הדירוג הטכסי-פולחני^[3]. 

לאחר שנוכחנו באופן כללי לראות את הדירוג בין זהב, כסף ונחשת, נדון היכן מופיעה כל אחת מן המתכות הללו.

הזהב

א. בכלים

ראשית, יש להבחין בין כלי שהוא עצמו עשוי זהב, לבין כלים המצופים בזהב. אמנם מבחינת החזות החיצונית הכל נראה זהב, אך ישנו הבדל אם זהו חומר הכלי או שזהו רק ציפוי הכלי^[4].

1. הארון (שמות כ"ה, י-טז)

ארון עצי שיטים מצופה זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו

ועשית עליו זר זהב סביב

ויצקת לו ארבע טבעת זהב

ועשית בדי עצי שיטים וצפית אותם זהב

2. הכפורת והכרובים (שמות כה, יז-כב)

ועשית כפרת זהב טהור

ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפורת

3. השולחן (שמות כה, כג ואילך)

ועשית שלחן עצי שיטים...וצפית אותו זהב טהור

ועשית לו זר זהב סביב

ועשית זר זהב למסגרתו סביב

ועשית לו ארבע טבעות זהב

ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב

ועשית קערתיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן זהב טהור.

4. המנורה (שמות כה, לא-מ)

ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה, ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו.

כפתוריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור                                                              

ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור                  

ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה. 

5. מזבח מקטר קטרת (שמות ל, א-י)

עצי שיטים... וצפית אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו ועשית לו זר זהב סביב        

ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב

ב. במבנה המשכן

1. קרשי המשכן (שמות כו, טו-ל)

ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחים וצפית את הבריחים זהב.

2. עמודי הפרכת (שמות כו,לב)

ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב

3. עמודי מסך פתח האהל (שמות כו,לז)

ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אותם זהב וויהם זהב.

ג. ביריעות המשכן (שמות כו,ו)

"ועשית חמישים קרסי זהב וחברת את היריעות אשה אל אחותה בקרסים והיה המשכן אחד".

ד. בבגדי הכהונה

1. אפוד (שמות כח, ו-יד)

ועשית את האפוד זהב

וחשב אפודתו...זהב

אבני שהם...מסבת משבצות זהב

משבצת זהב

ושתי שרשרות זהב

2. חשן משפט (שמות כח, טו-ל)

חשן משפט מעשה חשב זהב

ארבעה טורי אבנים משבצים זהב

שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור

על החושן שתי טבעות זהב

שתי עבתת זהב

שתי טבעות זהב על שני קצות החשן על שפתו

3. פעמוני זהב בתוך רמוני המעיל

             פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב

4. ציץ זהב טהור

התבוננות פשוטה באותם מרכיבים במשכן בהם מופיע הזהב במשכן, מגלה כי הזהב תופס מקום עיקרי ומרכזי במשכן הן בכלים, הן במבנה, גם ביריעות והן בבגדי הכהונה של הכהן הגדול. היות הזהב המתכת היקרה ביותר מלמד כי המשכן נבנה בעיקרו במתכת המפוארת ביותר.

התבוננות בפנים מבנה המשכן מגלה את העניין הבא:

• בצדדים המערבי, הצפוני והדרומי, ישנו ציפוי זהב של הקרשים העשויים עצי שיטים.
• בצד מזרח עמודי עצי שיטים הנושאים את הפרכת מצופים זהב.
• בגג המבנה, ביריעה הפנימית קרסי זהב המחברים את יריעות המשכן.
• בקדש הקדשים שני הכלים המצויים בו:  הכפורת והכרובים עשויים מקשה זהב, והארון על זרו, טבעותיו ובדיו עשויים עצי שיטים מצופים בזהב.
• בקדש שלושת הכלים המצויים בו: השלחן עצי שיטים, זרו, טבעותיו ובדיו - זהב, המנורה מקשה זהב, מזבח הקטורת עצי שיטים, זרו, טבעותיו ובדיו זהב.

כלומר, גם המעטפת הבנויה סביב, גם חיבור היריעות בגג ובעיקר הכלים עצמם עשויים זהב. בכל הכלים בהם ישנם זרים,טבעות ובדים (ארון, שולחן, מזבח הקטורת) הכלים זהב זריהם, טבעותיהם ובדיהם זהב.

ועל כן מסקנתנו הראשונה היא כי מבנה המשכן, בעיקר בחזותו הפנימית (הכלים שבו והכהן הגדול על הבגדים המיוחדים שבו) כל אלו זהב.

נזכיר כי כפורת, כרובים ומנורה עשויים מקשה זהב, ואילו ארון, שולחן ומזבח הקטורת עשויים עצי שיטים המצופים זהב. וכמו כן, הקרשים המרכיבים את המשכן, הטבעות והבריחים גם כן עשויים עצי שיטים המצופים זהב.

ה. זהב- זהב טהור

ראשית, מעניין מאוד להיווכח שמצינו את האפיון 'טהור' דווקא בזהב, אך לא בכסף ולא בנחושת. נקודה זו מלמדת אותנו כי הדבר הינו בעל חשיבות מיוחדת דווקא למתכת היקרה ביותר, ועל משמעות הדבר נעמוד בהמשך.

מעניין לבחון באלו הקשרים נאמר מפורשות כי הכלים עשויים זהב טהור:

• הארון - ציפוי זהב טהור, אך זרו, טבעותיו ובדיו אינם זהב טהור.
• הכפרת - זהב טהור.
• השולחן - ציפוי זהב טהור, וכן קערתיו, כפותיו, קשיותיו, ומנקיותיו אך לא זרו, לא מסגרתו ולא הזר למסגרתו לא טבעותיו ולא בדיו.
• לגבי המנורה נאמר 'כיכר זהב טהור' ובפשטות כל חלקי המנורה הינם זהב טהור - ירכה קנה גביעיה כפתריה ופרחיה נרותיה, מלקחיה ומחתותיה.
• לגבי מזבח הקטורת - ציפויו זהב טהור, וזה כולל ככל הנראה את גגו, קירותיו סביב וקרנתיו אך לא את זרו,טבעותיו ובדיו.

מתוך התבוננות בכלים המצויים בקדש הקדשים ובקדש, ניתן ללמוד כמה דברים:

כל הכלים שיש בהם זרים: הארון, השלחן ומזבח הקטורת, הזרים אינם זהב טהור.

כל הכלים שיש בהם טבעות ובדים: הארון, השולחן ומזבח הקטורת, הטבעות והבדים אינם זהב טהור.

עובדה זו יכולה להתפרש בפשטות כי עיקר הכלי הינו זהב טהור, ואילו חלקים הנוספים בו כגון הזרים והבדים, מסייעים בנשיאתם ממקום למקום, אך אינם מעיקר הכלי ועל כן הם אינם זהב טהור[5].

מעניין כי בכל אחד מן הכלים, כל כלי לפי עניינו, המרכיבים השונים של הכלי עצמו הינם זהב טהור.

לגבי אותם מרכיבים נוספים במשכן בהם לא היה זהב.

במבנה עצמו- קרשי המשכן, טבעתיהם בתים לבריחים אינם זהב טהור.

• עמודי הפרכת אינם זהב טהור
•  עמודי מסך פתח האהל אינם זהב טהור.
• ביריעות המשכן, קרסי הזהב אינם זהב טהור.

כלומר במבנה המשכן עצמו אין כלל זהב טהור. זה כשלעצמו מלמד אותנו כי במובן מסוים הכלים יותר מפוארים וחשובים מן המבנה מפני שבהם ישנו זהב טהור מה שאין כן במבנה המשכן בקרשים, בעמודים ובקרסים.

בבגדי הכהונה

• באפוד אין זהב טהור, וגם לא בחשב האפוד ולא באבני השהם.
• בשרשרת העבתת על המשבצת ישנו זהב טהור.
• בחשן עצמו אין זהב טהור ולא בטבעתיו על שני קצותיו ולא בעבותות על שתי הטבעות.
• בשרשרת גבלת מעשה עבת על החשן, ישנו זהב טהור.
• בפעמוני הזהב בתוך רימוני המעיל אין זהב טהור.
• בציץ ישנו זהב טהור.

ועל כן, בכלליות, בעיקר בגדי הכהונה פרט לציץ אין זהב טהור וזה דורש להסביר מהי משמעותו המיוחדת של הציץ בעניין זה.

באפוד ובחשן בהם עצמם אין זהב טהור אך בשרשרות שלהם יש זהב טהור. כאן בניגוד לכלי המשכן, דווקא בחלק הלא עיקרי של הבגד ישנו זהב טהור מה שאין כן בכלי עצמו.

משמעות הזהב הטהור

הפשטנים, מסבירים (כך הרשב"ם, החזקוני והאב"ע בפירושו הקצר) כי מדובר על זהב מזוקק בלא סיגים ובלא פסולת, שלא היה מעורב עם שום דבר רק זהב לבדו.

המשך חכמה בפירושו מעיר:

"הנה בארון לא נצטוו על זהב טהור רק ארון (כה,יא) וכפרת (שם פסוק יז), אבל הזר (שם,א) והבדים (שם יג) אם כי "לא יסורו ממנו" (שם טו) אינן רק "זהב", לא "טהור". והוא כי הטהרה הוא ההכנסה לכור לצורפן, וכמפורש בירושלמי דשקלים פרק ו הלכה ג, ונמצא דההכנסה לכור הוא כמו עבוד בעור. לכן הארון עצמו הוא כמו עור הקלף שכותבין עליו תפילין- שצריך עיבוד לשמה. אבל הזר זהב והבדים המה כעור הבתים, שלשיטת הרמב"ם אין צריך לעבדם לשמה, משום שהעיבוד אינו מוכרח כמו דמפורש בביאורי הגר"א. לכן לא היה צריך להתיכן לשם ארון העדות. והכרובים לא היה צריך לכתוב שהם של זהב טהור, כיון שהם "מקשה" מגוף הכפורת, והכפורת היה זהב טהור, אם כן גם הכרובים הם זהב טהור כמו שכתב רבינו בפרק ג הלכה י מהלכות בית הבחירה גבי נרות המנורה"   (שמות כ"ה, י).

ראשית מציין ה'משך חכמה' כי רק הארון עצמו מזהב טהור, ולא זרו. הוא מבאר כי משמעות הטהרה היא ההכנסה לכור לצורפן, וההכנסה לכור מקבילה לעבוד העור והארון כעור הקלף. כמו כן הוא מתרץ כי הכרובים הם מקשה מגוף הכפורת והיות והכפורת זהב טהור, גם הכרובים זהב טהור. כפי שהערנו, לא במקרה התורה כותבת על הכרובים זהב ולא זהב טהור וצריך עיון בסוגיה זאת.

לגבי שיטת רש"י לפיה טהור משמעותו מזוקק, יש מקום לשאול מספר שאלות[6]:   

• אם פירוש המונח 'טהור' הינו מזוקק, הדבר קצת קשה. מכיוון שפעמים והמושג 'טהור' מתייחס לכלי עצמו ולא לזהב וקשה לומר שהכלי עצמו מזוקק. בגלל קושי זה, בפירושו של רש"י על מעשה המנורה הוא מפרש (שמות ל"א, ח) כי המנורה הטהורה - על שם זהב טהור. אולם הדבר עדיין מצריך עיון.
• אם טהור פירושו מזוקק, האם לא היה מקום להשתמש בביטוי זה גם ביחס לכסף או לנחושת שיהיו מזוקקים?

לאור שאלות אלו ואחרות, הסברה העיקרית היא לומר כי בכלים ובבגדי הכהונה מוזכר זהב טהור, והכוונה היא שישנה טהרה מיוחדת בכלים אלו ועל כן התורה הדגישה בהם שהזהב טהור.

נראה כי ניתן להביא חיזוק להסבר זה מדברי החזקוני. בפירושו על ציווי המנורה הטהורה הוא מעיר:

"לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור, והטעם לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים"   (שמות ל"א, ח).

החזקוני מדגיש את הטהרה המיוחדת בכלים אלו, שהינה הסיבה לדעתו למינוח המיוחד.

בשיעור זה עסקנו בעניין הזהב. בעז"ה בשיעור הבא נמשיך בעיסוק החומרים האחרים : כסף, נחושת ועצי שיטים.