חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא

  • הרב מתן גלידאי

חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא

בעולם ההלכה ישנם סוגים רבות של חזקות. אחד המפורסמים שבהם הוא 'חזקה דמעיקרא': כאשר אדם או חפץ היו במעמד מסויים, ומתעורר ספק האם מעמדם השתנה, יש להניח שנותרו במעמדם הראשון, כל זמן שלא הוכח אחרת. אם למשל נפל ספק בנוגע לכשרות שחיטתה של בהמה כלשהי, יש לפסוק שהיא אסורה, שהרי לפני השחיטה היא היתה אסורה באכילה, ולא הוכח שבינתיים הותרה, שהרי ספק אם השחיטה היתה כשרה, ולכן היא ממשיכה להיות בחזקת איסור.

יש בהלכה גם דין הפוך, המכונה 'חזקה דהשתא': אם אנו נתקלים באדם או בחפץ שיש להם מעמד מסויים, ואנו מסתפקים אם הם היו במעמד זה גם לפני כן, יש להניח שהמצב בהווה היה גם בעבר, כל עוד לא הוכח אחרת. אם למשל תפסנו שוחט שאינו בקי בהלכות שחיטה, ואנו מסתפקים האם בעבר היה בקי בהן (ובינתיים שכח אותן), וממילא מה דינן של הבהמות ששחט בעבר, אנו יכולים להניח שהמצב שלפנינו היה גם בעבר, וכל הבהמות שאותו אדם שחט אי פעם אסורות.

לפעמים שתי החזקות הללו סותרות זו את זו. נניח למשל שידוע לנו שאישה מסויימת היתה טהורה שלשום, והיום אנו מגלים שהיא טמאה נידה - מה דינו של מי שנגע בה אתמול? אם נלך אחרי החזקה דמעיקרא, נוכל להניח שהאישה היתה טהורה אתמול, שהרי שלשום היתה טהורה, ולא הוכח שמצבה השתנה אתמול, אלא רק היום. לעומת זאת, אם נלך אחרי החזקה דהשתא, נוכל להניח שהאישה היתה טמאה אתמול, שהרי היא טמאה לפנינו, ולא הוכח שמצבה היה שונה אתמול.

מהגמרא בכמה מקומות עולה, שבמקרים מעין אלו הולכים אחרי החזקה דמעיקרא, ולא אחרי החזקה דהשתא. כך, למשל, לגבי המקרה האמור, אומרת הגמרא בריש נידה ש"כל הנשים דיין שעתן" - היינו שעלינו להחשיבן כטמאות רק מרגע שהתגלתה טומאתן, אבל שתי דקות לפני כן הן נחשבות טהורות. וכן נאמר בתוספתא (טהרות פ"ו ה"ו), שאם מישהו ראה את חברו חי קודם שהלה הלך לישון, ומצא אותו בבוקר בלא רוח חיים - אזי כל מי שנגע בו במשך הלילה נחשב טהור, ואינו טמא בטומאת מת, כיוון שניתן להניח שהלה מת רק ברגע מציאתו בבוקר.

ברם, מדברי המשנה (טהרות פ"ה מ"ז) והתוספתא (שם) עולה, שאם הנוגע מעולם לא ראה את הנפטר בחייו, אלא נתקל בו לראשונה באותו לילה - לא שייכת כאן חזקה דמעיקרא, אלא רק חזקה דהשתא (או בלשונה של המשנה: "כל הטומאות כשעת מציאתן"), ולכן עלינו להניח שהמצב שלפנינו, שהאדם מת, היה גם במהלך הלילה, והנוגע בו נטמא. לכאורה הדבר תמוה, שהרי ברור שאותו אדם היה חי בעבר - מה זה משנה אם הנוגע ראה אותו בחייו או לא?

ניתן ללמוד מכאן, שהחזקות אינן מבוססות על המציאות עצמה, אלא על ההיכרות שלנו עם המציאות. אין אנו נצמדים לציר הזמן, וקובעים ש"מה שהיה הוא שיהיה", אלא אנו הולכים אחרי תמונת המציאות המוכרת לנו, ומניחים שהיא משקפת את המציאות כל זמן שהדבר ייתכן. אם הכרנו את המציאות בעבר - אנו מניחים שהמציאות נשארה כזו, עד הרגע שבו התקבלה תמונה שונה. אם לא הכרנו את המציאות בעבר, אלא תחילת היכרותנו עמה היתה כעת - אנו מניחים בכל רגע של ספק שהתמונה הראשונה שעמדה מול עינינו משקפת את המציאות, אף שברור לנו במבט לאחור שהמצב פעם היה שונה. חזקה דמעיקרא גוברת על חזקה דהשתא רק מפני שנתקלנו בה לפני כן, ולא מפני שיש עדיפות עקרונית למה שהתרחש קודם בציר הזמן.