מכות | דף ט | חיוב גלות בסומא

במשנה הפותחת את סוגייתנו נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם סומא שהרג בשגגה גולה, והגמרא מביאה ברייתא הדנה ביסוד המחלוקת. אותו דיון מובא ביתר בהירות בסוגיה המקבילה בנדרים (פח ע"א):

"ר' יהודה סבר: גבי רוצח כתיב 'ואשר יבֹא את רעהו ביער' – כל דבר מיעל ליער, וסומא נמי בר מיעל ליער הוא... 'בלא ראות' – פרט לסומא. 
רבי מאיר סבר: כתיב 'בבלי דעת' – כל דבר מידע, וסומא לאו בר מידע הוא... שמע מינה: 'בלא ראות' – לרבות את הסומא".

דומה כי המחלוקת שלפנינו משקפת שאלה עקרונית בענייני גלות (אשר נידונה גם בדבריו של הרב ברוך וינטרוב אתמול). לדעת רבי יהודה, הדין הבסיסי בגלות הוא שכל המסוגל להיכנס ליער – גולה. לשון אחר: מעשה הרצח מצד עצמו הוא שמחייב בגלות. אומנם להלכה לא כל רוצח בשגגה גולה, אך יש לראות את המקרים שבהם הרוצח אינו גולה כיוצאי דופן, ובכלל זה גם סומא, שלדעת רבי יהודה, התורה פטרתו מגלות באופן פרטני.

רבי מאיר מציג עמדה הפוכה. לדעתו, מוקד עונש הגלות הוא במילים "בבלי דעת", וחיוב הגלות הוא רק ב"בר מידע", דהיינו במי שהיה עליו לדעת כי מעשיו עלולים להרוג אדם. אומנם לא הייתה לו כוונה לרצוח, אך סוף סוף הייתה כאן רשלנות. אשר על כן, סומא, שקשה יותר להאשימו ברשלנות ובחוסר אחריות, אמור להיות מוּצא מכלל הפרשייה, אלא שבאה גזרת הכתוב "בלא ראות" וריבתה אותו.

דומני שכעמדה זו בביאור דעת רבי מאיר נקטו ה"יש מפרשים" שהביא הרמב"ן:

"ור' מאיר סבר: אף על פי שהתורה חייבה שוגג אחר משום דהוה ליה לעיוני, אבל האי [=סומא] אנוס הוא, הילכך אצטריך רחמנא לרבוייה".

לדבריהם, רבי מאיר רואה כיסוד המרכזי בפרשייה את העיקרון ש"הוה ליה לעיוני", ולכן לפי פשטות הדברים מי שהיה אנוס ולא התרשל – פטור.

שאלה מעניינת שעסקו בה הראשונים היא היחס בין הסוגיה הנ"ל בנדרים ובין סוגייתנו. דעת רבי יהודה מתבארת בשתי הסוגיות באופן כמעט זהה; אבל דעת רבי מאיר, שאת ביאורה בנדרים הבאנו לעיל, מתבארת בסוגייתנו על פי הכלל "מיעוט אחר מיעוט". הריטב"א בסוגייתנו קובע כי למרות הבדלי הניסוח, היינו הך. אך הוא מתמודד גם עם עמדה אחרת, שהביאהּ הר"ן בפירושו לסוגיה בנדרים, ולפיה סוגיה זו היא מן "הסוגיות המתחלפות", כלומר שאכן יש הבדל בין הסוגיות בביאור דעת רבי מאיר. על פי דרכנו ההבדל ברור: סוגייתנו מציעה נימוק טכני – מיעוט אחר מיעוט; ואילו הסוגיה בנדרים מניחה שרבי מאיר חלוק על רבי יהודה בהבנת הדין הבסיסי של חיוב גלות.