דילוג לתוכן העיקרי

חיוב נשים, קטנים ועבדים בקריאת המגילה

הרב בנימין תבורי
04.01.2016
קובץ טקסט

חיוב נשים, קטנים ועבדים בקריאת המגילה* / הרב בנימין תבורי

חיוב נשים

הגמרא במסכת מגילה דף ד' ע"א כותבת:

"ואמר רבי יהושוע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס."

ומפורסמת היא המחלוקת בין התוספות לבין הרשב"ם בדבר הפירוש המדוייק לטעם זה - האם הנשים היוו את עיקר הנס, או שהם היו כלולים בנס שנעשה. הנפקא מינה בין שני ההסברים היא שיטת רבינו תם, המחייב נשים בסעודה שלישית מכיוון שהן נהנו מאותו הנס, וודאי שאין לומר שהן היו עיקר הנס.

בכל אופן, פשט הגמרא הוא שנשים חייבות כמו גברים, ולכן יכולות להוציא אותם ידי חובתם. כך משמע ברמב"ם, ב"מאירי", ברש"י ובעוד ראשונים.

התוספות, לעומת זאת, מביאים את שיטת "בעל הלכות גדולות" שסובר שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מהי סברתו של "בעל הלכות גדולות"?

ניתן לומר שישנן סיבות צדדיות בכך שנשים לא יכולות להוציא גברים, אך אנו נעסוק בטעמים מהותיים לעניין.

הרא"ש מביא את התוספתא האומרת שנשים, קטנים ועבדים פטורים מקריאת המגילה, ואין מוציאים את הרבים ידי חובתן. הקושיה העולה מדברי התוספתא הזו ברורה: אם נשים פטורות, ברור שאינן יכולות להוציא את הרבים, אזי מהו החידוש?

שאלה זו היא כה חזקה עד שרוב הראשונים אמרו שתוספתא זו משובשת. הבה"ג עצמו הסביר שהכוונה שהן פטורות מקריאת המגילה, ומה שמופיע בגמרא בדברי רבי יהושוע בן לוי הוא חיובן בשמיעת המגילה, וכיוון שחיובן הוא פחות מחיובם של הגברים, הן אינן יכולות להוציא את הגברים. כך הסבירו רוב האחרונים שנשים חייבות בשמיעת המגילה, ואפילו ישנה דעה ב"שולחן ערוך" שאם אשה קוראת לעצמה - תברך על שמיעת מגילה.

נקודה זו גופה טעונה הסבר, מדוע גברים חייבים בקריאת המגילה, ואילו נשים חייבות רק בשמיעתה?

בעל ה"טורי אבן" מסביר שחיוב מקרא מגילה הוא מדברי קבלה, שזהו מעמד ביניים בין חיוב דאורייתא לחיוב דרבנן, ואילו הנשים - חייבות מדרבנן, ולכן חיוב הנשים והגברים שונה.

הסבר נוסף ניתן בשמו של ר' משה סולובייצ'יק המסביר שהטעם של "אף הן היו באותו הנס" - משמעותו היא שישנה סיבה נוספת לחייב אותן מעבר למחייב הרגיל, ולכן רמת החיוב שלהן שונה.

מספר אחרונים העלו סברא שיש בקריאת המגילה שני דינים כאשר גברים חייבים בשניהם ונשים באחד.

ה"מרחשת" מסביר שהרי בפורים לא קוראים הלל כי המגילה היא במקום ההלל, ואף ה"מאירי" פסק שמי שאין לו מגילה - צריך לומר הלל בפורים, וכיוון שנשים פטורות מקריאת ההלל הן פטורות מקריאת המגילה. אמנם, ישנו חיוב נוסף של שמיעת המגילה בפורים, ובזה שוים הן הגברים והן הנשים.

הרב צבי פסח פרנק מסביר שקריאת המגילה ביום היא במקום ההלל, ומקורה בדברי קבלה. מה עם הקריאה בלילה? לכאורה, על פי זה נאמר שאשה יכולה להוציא גבר בקריאת המגילה בלילה.

חיוב קטנים

במשנה בדף י"ט ע"ב נחלקו התנאים האם קטן יכול להוציא אחרים ידי חובתם:

"הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן."

מה סברתו של רבי יהודה? הרי בדרך כלל קטן לא יכול להוציא את הגדול ידי חובתו?

ניתן לומר שקטן ואישה חייבים באותה רמה, שהרי גם הקטנים היו באותו הנס, ולכן חכמים הטילו את החיוב אף עליהם. ה"מאירי" מעלה את ההצעה הזו, אבל דוחה אותה מכיוון שקטנים אינם בתורת מצווה. מה פירושם של דברים?

* כדי לדבר על חיוב משום 'אף הן היו באותו הנס', צריך לדבר על מישהו שמחוייב ברמה העקרונית ונפטר מסיבה צדדית, אבל קטן כלל לא נכנס לקטגוריה הזו מכיון שהוא לא מצווה בכלל.

* ניתן לפרש שהאמירה הזו יותר כללית ומשמעותה היא שלא מצינו בשום מקום בהלכה שקטן חייב במשהו, ואפילו מצוַת חינוך - מוטלת על האב ולא על הקטן עצמו.

הראבי"ה, לעומת זאת, פוסק שקטן, אפילו שלא הגיע לגיל חינוך אך מבין מה קורה מסביבו - חייב בשמיעת המגילה.

ניתן לפרש את המשנה באופן אחר ולומר שקטן אמנם חייב מדרבנן כמו בהרבה מצוות אחרות מדין חינוך, וכיוון שחייב בדרבנן - יכול להוציא את הגדולים שאף הם - חיובם מדרבנן.

לפי זה, מהי סברתם של חכמים החולקים על דברי רבי יהודה?

ניתן להסביר שהם הלכו בשיטת הבה"ג שקטן אמנם חייב במגילה, אך רמת חיובו נמוכה יותר, ולכן לא יכול להוציא את הגדולים. ייתכן להסביר שנחלקו רבי יהודה וחכמים בדבר השאלה על מי מוטלת מצוַת החינוך, כאשר חכמים סוברים שהיא מוטלת על האב, ולכן הקטן כלל לא מחוייב בה וודאי לא יכול להוציא אחרים ידי חובתם. אפשר גם לומר שחכמים סוברים שחיוב המגילה הוא מדברי קבלה, וחיובו של קטן הוא רק מדרבנן.

הירושלמי על המשנה מביא את הדברים הבאים:

"אמר רב יודה קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון. אמרו לו קטן הייתה, ואין עדות לקטן. א"ר מעשה שקריתיה לפני רבי יהודה באושה. אמרו לו אין זו ראייה היא, שהוא מתיר. מיכן ואילך נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת. בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם הוו בספק."

מהו בדיוק השינוי שהתרחש מכאן ואילך עליו מדבר הירושלמי?

ה"מאירי" מביא גרסא אחרת: "הונהגו קטנים שיהיו קוראים אותה ברבים", כלומר הם פסקו כרבי יהודה. על פי הסבר זה, הסיפור לא כל כך מסתדר כי לאחר שנראה מהדיון שקטנים לא יכולים לקרוא ברבים, פתאום אומרים שמכאן ואילך נהגו שקטנים כן יקראו את המגילה.

הראבי"ה, לעומת זאת, מביא את הגרסא: "נהגו לקרותה ברבים". הרב תמר מביא פירוש הטוען שהמילה האחרונה אינה ברבים, אלא ברובים, כלומר בקטנים, שהיו קוראים את המגילה.

מה פשרו של המנהג הזה?

הרמב"ם בהלכות מגילה פרק ב' הלכה ז' פוסק:

"קראוה שנים, אפילו עשרה כאחד - יצאו הקוראין והשומעין מן הקוראין. וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור."

הכוונה הפשוטה בדברי הרמב"ם היא ששני אנשים קוראים את המגילה ביחד - מבוגר וקטן. אמנם בדרך כלל "תרי קלי לא משתמעי", אבל בדבר חביב - תרי קלי משתמעי. קריאת המגילה נחשבת כדבר חביב, ולכן אפשר לשמוע שתי קולות.

מה המקור לדבריו של הרמב"ם?

הרב תמר מסביר שזהו הפשט בירושלמי, וזה נובע ממחלוקת רבי יהודה וחכמים.

ה"רוגצ'ובר" מפרש את הירושלמי באופן שונה לחלוטין. יש מצווה של קריאה, ויש מצווה של פרסום הנס. לכתחילה, אדם צריך לשמוע את קריאת המגילה במניין, מכיוון שזה קיום המצווה ברמה אחרת - שיש פה ממד של פרסום הנס. על פי זה, קטן יכול להוציא את הגדול בפן הזה של פרסום הנס. זוהי כוונת דברי הירושלמי שנהגו לקרותה ברבים, כלומר קטן יכול להוציא את הגדול בפן של הקריאה ברבים.

אם נלך בכיוון זה, נוכל להסביר את התוספתא שהזכרנו בתחילת השיעור, ולהסביר את הכפילות המופיעה בה: מדוע צריך לומר שנשים פטורות ואינן יכולות להוציא את הגברים. אפשר לומר שיש פה שתי הלכות שונות. אישה פטורה מקריאת המגילה ביחיד, ואינה מוציאה את הציבור בקריאה של רבים.

מה הדין של קטן בנר חנוכה?

מהגמרא בשבת עולה שהדלקת קטן לא מועילה להוציא את הגדולים ידי חובתם. מדןע כאן לא חולק רבי יהודה? הר"ן אמנם מסביר שלדעת רבי יהודה קטן מוציא את הגדולים אף בנר חנוכה כמו בקריאת מגילה, אך זה קשה משום שזה כלל לא מוזכר.

ניתן להציע שיש הבדל עקרוני בין נר חנוכה לקריאת המגילה, בזמן חנוכה, בני ישראל עמדו בסכנה רוחנית, ובפורים - בסכנה פיזית. אלא שאי אפשר לדעת בברור מה היה מעמדם של הקטנים בחנוכה, האם הגזירה היתה גם עליהם או לא, וכן לא ברור האם הם חייבים במסירת הנפש על דבר זה או שהם אינם מחוייבים בכך.

חיוב עבדים

ללא מקור המתייחס לעבדים בצורה מפורשת, נראה לומר שאם נשים וקטנים חייבים - גם עבדים חייבים.

הרמב"ם בהלכות מגילה פרק א' הלכה א' כותב:

"והכל חייבים בקריאתה - אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים."

מדברי הרמב"ם משמע שעבד שאינו משוחרר - איננו חייב בקריאת המגילה, מדוע? מהי סברתו של הרמב"ם?

שאלה נוספת העולה מדברי הרמב"ם היא מה החידוש בגרים, הרי ברור שגרים חייבים במצוות בדיוק כמו אנשים ונשים? וכן, מה ההבדל בין גרים לבין עבדים משוחררים?

הרדב"ז מביא גרסא אחרת: "גרים, עבדים ומשוחררים." גרסא זו פותרת את שאלת העבדים, מה עם שאר השאלות?

לגבי גר ניתן לומר שהיינו חושבים שהפן של היו באותו הנס הוא מאוד משמעותי בפורים, וגר שלא היה באותו הנס אולי יהיה פטור, לכן משמיע לנו הרמב"ם שהוא חייב. זה הפשט בפסוק המופיע במגילה: "ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור."

על פי זה ניתן להסביר את הגרסא של הרמב"ם. דווקא עבד משוחרר נחשב כנלווה אל עם ישראל, אבל עבד שאיננו משוחרר - לא נחשב נלווה לעם ישראל, ולכן פטור מקריאת המגילה.

בפרוש ר' אברהם מן ההר מופיע ההסבר הבא: בפורים - הגזירה לא היתה על העבדים כי הגויים רצו לקחת אותם לעבדים בשבילם, ולכן הם בעצם לא היו באותו הנס, ומשום כך פטורים מקריאת המגילה.

מה דינו של עבד בנר חנוכה?

הרמב"ם בהלכות חנוכה פרק ד' הלכה ט' פוסק:

"נר חנוכה שהדליקו חרש, שוטה וקטן, או גוי - לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה."

מדוע הרמב"ם מזכיר גוי, הרי ברור שהדלקת גוי לא עושה כלום?

במהדורת פרנקל מובאת גרסא אחרת: עבדים. כלומר, עבדים אינם חייבים בנר חנוכה כמו שהם אינם חייבים בקריאת המגילה.

אמנם, אף אם נלך לפי הגרסא המופיעה לפנינו, ניתן להציע חילוק בין נר חנוכה לבין מגילה. בחנוכה הגזירה היתה רוחנית, ועבדים חייבים במצוות כמו אישה, ולכן הגזירה היתה גם עליהם, ומשום כך הם חייבים בנר חנוכה, מה שאין כן בפורים.

 

* המאמר לא עבר את ביקורת הרב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)