חינוך התינוקות בארבע כוסות

יהודה פלס

 אחת המצוות הבולטות שתיקנו חכמים בליל הסדר היא מצוות ארבע כוסות. מקום מרכזי בערב זה תופסים הילדים הקטנים, ששיתופם במצוות הערב אינו רק שיתוף, כבשאר המצוות, אלא הוא בגדר מצוות התורה "והגדת לבנך". מתוך כך עולה הדיון שמובא בברייתא בפרק ערבי פסחים בעניין שיתוף התינוקות במצוות ארבע כוסות: "תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו" (פסחים קח ע"ב).

 מובאות כאן, אם כן, שתי דעות בעניין, ורבו הראשונים שניסו להסביר את שורש המחלוקת. הרשב"ם מבאר שטעמו של תנא קמא בעניין חיובם במצווה זו הוא שגם הם נגאלו (בדומה לטעם שמובא בגמרא קודם לכן לסיבת חיובן של נשים בארבע כוסות - "שאף הן היו באותו הנס"), וכי נימוקו של רבי יהודה לפטור הוא שהתינוקות פטורין מן המצוות. אולם ישנו קושי בהסברו, שכן מדבריו עולה שתנא קמא סובר, כביכול, שהתינוקות חייבין במצוות, בניגוד לרבי יהודה, המדגיש כי התינוקות פטורים מן המצוות. זה ודאי אינו פירוש מתקבל (וספק אם זו כוונת הרשב"ם). קושי זה העלה רבנו דוד, ותחת פירוש זה כתב כי אין תנא קמא מדבר על חיוב תינוקות כשייכים במצווה אלא על שיתופם במצווה מדין חינוך, כחובה המוטלת על האב, כמו בשאר מצוות. רבי יהודה, לעומתו, סובר שאין לתינוקות תועלת ביין, שאינו מבטא לגביהם שמחה וחירות, ולכן אין עניין לשתפם בכך וצריך למצוא תחליפים לשיתופם.[1] וכאן קובע רבנו דוד כלל חשוב בדין חינוך: "שכל המצוות זמן חינוכן הוא כשהגיע שידע לעשותה כל אחת כמות שהיא" 

כעת נראית מחלוקתם מבוארת, אך עלינו להעלות תמיהה על תנא קמא: האם לשיטתו אין עניין חינוך התינוקות למצוות תלוי בכך שיבינו את מעשיהם? האם אין צורך בתועלת מינימלית לילד, ההכרחית כל כך על מנת שיהיה בכלל טעם לכל הטקסים שהוא עושה?

 לפני שנציע הסבר בהבנת שיטת תנא קמא נשים לב לפסיקת השולחן ערוך בעניין זה: "תינוקות שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו" (או"ח, סימן תע"ב סע' טו). השולחן ערוך מדגיש בדבריו כי מדובר בתינוקות שהגיעו לחינוך,[2] אולם אין ברור כמי פסק, כתנא קמא או כרבי יהודה. המשנה ברורה הבין בפשטות שהמחבר פסק כתנא קמא, אך הוא לשיטתו פסק כרבי יהודה (כך הוא כותב במפורש בשער הציון שם), ועל כן כותב: "אבל אינו מעכב". נצטרך, אם כן, להשיב גם על השאלה כמי פסק השולחן ערוך, וכן על השאלה האם אין המשנה ברורה סובר שברגע שילד הגיע לגיל חינוך יש לחנכו במצוות.

 נראה שהמפתח להבנת מחלוקת התנאים ולהבנת הפוסקים האחרונים נעוץ בגמרא נוספת בפרק זה העוסקת בדין ארבע כוסות. קובע רבא: "ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה" (קי"ז:). לפי רבא, טעם התקנה של כל ארבע הכוסות בליל הסדר הוא דרך חירות, כנגד ארבע לשונות של גאולה,[3] ובנוסף - לכל כוס נתקנה מצווה מיוחדת: קידוש היום לכוס הראשונה, אמירת ההגדה לשנייה, ברכת המזון לשלישית ואמירת ההלל לרביעית.[4] יש שהבינו שכוונת הגמרא היא שטעם ארבע כוסות הוא הדגשת עניין החירות, וממילא כל שתייתן סובבת סביב רעיון זה ויש לכוון בשתייתן לבטא חירות והרגשת גאולה. אולם יש שהבינו שאכן טעם תקנת ארבע כוסות הוא דרך חירות, אלא שגדר התקנה הוא עצמאי - כל כוס עומדת בפני עצמה, ולכל כוס עניין המיוחד לה (כנ"ל), וממילא עיקר העניין בכל כוס הוא לכוון למצווה המיוחדת לה: קידוש, הגדה, ברכת המזון והלל.

 לפי זה תתבאר המחלוקת לעיל: תנא קמא ורבי יהודה לא נחלקו בטעם ארבע כוסות - דרך חירות. במה נחלקו? תנא קמא סובר כדעה השנייה שהצגנו בעניין ארבע כוסות - שכל כוס היא עניין בפני עצמו, והדגש הוא על המעשה הנסמך לכוס. ממילא, בנוגע לחינוך התינוקות, עלינו לשתפם בענייני הסדר כפי הבנתם. לכן, מגיל שהגיעו לחינוך לעניין שמיעת קידוש, שמיעת סיפור יציאת מצרים, ברכת המזון על סעודתם ואמירת קטעי הלל, הרי הם שייכים בעניינים שנסמכו לארבע כוסות, ועלינו לשתפם במצוות אלו תוך שימת דגש על כל אחת מהן - בקידוש על עניין קידוש היום וכו' - וזאת אף על פי שעדיין אין הם נהנים משתיית היין כשלעצמה. רבי יהודה, לעומת זאת, סובר שגדר המצווה כטעמה, ועניין ארבע הכוסות הוא בביטוי דרך חירות על ידי שתיית היין, כפי שתיקנו חכמים. לכן, על אף שילדים בגיל מסויים כבר עומדים על דעתם לעניין המצוות הכרוכות באמירה ובסיפור, הרי ששתיית יין לגבם אינה מעשה של חירות, ואף עלולה להיות ההפך מכך. לפיכך ברור שאין כל תועלת בחינוכם בשתיית יין, וראוי לתת להם דברים אחרים כגון קליות ואגוזים, וכך נהג רבי עקיבא (קט ע"א).

 ברור, אם כן, שבשני גילאי חינוך שונים עסקינן, וההבדל בפסיקת ההלכה בענייננו - חינוך התינוקות בארבע כוסות - נובע מהבנה שונה של אופי תקנת חכמים בארבע כוסות. כעת נראים פשוטים דברי השולחן ערוך, הפוסק כתנא קמא, שמשעה שהגיעו הילדים לגיל חינוך לגבי רוב המצוות וביניהן קידוש, הגדה, ברכת המזון והלל, יש לשתפם במצוות ארבע כוסות. אולם המשנה ברורה, שפסק כרבי יהודה, שעניין ארבע כוסות הוא בביטוי דרך חירות, אינו רואה תועלת לילדים בשתיית יין.[5]

 בימינו נראה שאפשר לקיים בנקל את מצוות חינוך הילדים למצוות ארבע כוסות לשיטת כולם, כיוון שאפשר לתת לילדים לשתות מיץ ענבים, שבו הם מגלים על פי רוב עניין ותועלת מרובים... באופן זה נוכל להדר לצאת גם ידי שיטת תנא קמא, בכך שנדגיש את תוכן המצוות הנלוות לשתיית ארבע כוסות ובכך שנשתף את הילדים באופן מלא בכל מה שאנו עושים, וגם ידי שיטת רבי יהודה, בכך שנבליט את הרגשת החירות והגאולה שהילדים שותפים לה באופן מלא.[6]

1] לגבי נשים אין הדבר כן, ואף אם אינן מוצאות תועלת בשתיית היין, מכל מקום הן חייבות כיוון שהן בנות חיוב לכל דבר. אמנם, זוהי מצוות עשה שהזמן גרמא, ברם, אין הן פטורות במקרה זה משום שאף הן היו באותו הנס, ודינן כדין גבר שאינו נהנה  מיין, שצריך לדחוק עצמו ולשתות על מנת לקיים המצווה (שולחן ערוך סימן תע"ב סעיף י).

2] וכן מביא בית יוסף בשם הרא"ש בתשובה. וכן מפורש בב"ח.

3] כפי שכותב רש"י בראש הפרק על פי דעת רבי יוחנן בשם רבי בניה שמובאת בירושלמי פסחים פרק י' ה"א. וראה שם טעמים נוספים לארבע כוסות.

4] ובדומה  - הגמרא בדף קט: "רבינא אמר: ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא".

5] נראה שכך פסק הרמב"ם - בפרק ו' הל' י כתב: "הכל חייבין באכילת מצה, אפילו נשים ועבדים". ומוסיף: "קטן שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצוות ומאכילין אותו כזית מצה". אך לעומת זאת בפרק ז' הל' ז, בעניין ארבע כוסות, הוא פוסק: "וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין", ואינו מוסיף דבר בעניין חינוך התינוקות בכך. נראה כי הרמב"ם סובר שאין לתינוקות כל תועלת בשתיית יין, ופוסק כרבי יהודה, וזאת בניגוד לאכילת מצה, שבה יש עניין בחינוך התינוקות כיוון שנוסף לכך שהם מבינים את דברי ההגדה הנאמרים על המצה, הרי שיש להם עניין באכילת המצה ואין היא קשה להם.

6] א. כאמור בפתיחה - ראוי לשים דגש כפול ומכופל (תרתי משמע) על חינוך הילדים בליל הסדר כאמור "והגדת לבנך" - פסוק שנזכר ארבע פעמים בתורה.

ב. כאן המקום לציין שבדידנו איכא עובדא, שגם לא כל המבוגרים בני חיובא מגלים תועלת והנאה מרובים כל כך בכל יין אדום, וטוב אם כן שישתו יין שנוח להם לשתותו. בכך יצאו גם ידי חובת הדעות שהזכרנו וגם ידי חובת דינא דגמרא (קח ע"ב) שמביא רב נחמן בר יצחק שיש לשתות את רוב הכוס. שיעור זה הוא לכל הפחות מלוא לוגמיו (שולחן ערוך כשיטת תוספות), וטוב לחשוש לשיטת הרמב"ן שהכוונה לרוב הכוס  - כל כוס לפי גודלה (הובא בשולחן ערוך), ועיין עוד המלצת המשנה ברורה סימן תע"ב ס"ק לג. וכיוון שבפסח עסקינן, ולא בפורים, יש להיזהר מלהגיע לשכרות ולפגום בכך בקיום עניין החירות.

על כל האמור נוסיף ונזכיר את מצוות שמחת יו"ט (לרמב"ם - אף בזמן הזה דאורייתא', לתוספות - דרבנן). גם ביחס למצווה זו סובר רבי יהודה בגמרא (קט ע"א) לשיטתו, שיש לשמח כל אחד דווקא בראוי לו: אנשים - ביין, נשים - בבגדים. ועל פי זה נאמר בעניין התינוקות שטוב לשמחם בקליות ואגוזים, במיץ ענבים, או בדברים אחרים שיעוררו אצלם שמחה ("תפרו לי בגד עם כיסים, מילאו כיסיי באגוזים, שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא!").