חמץ שאינו נגיש

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף י – חמץ שאינו נגיש (כיכר בשמי קורה וכו')

הגמרא בדף י עמוד ב מעלה שלושה ספיקות לגבי חמץ המצוי במקום בלתי נגישים: מקום גבוה מאוד, מקום נמוך מאוד או בפיו של נחש מסוכן (משם ניתן להוציא את החמץ רק בעזרתו של לוכד נחשים מומחה). ביחס לשני הספיקות הראשונים, מבארת הגמרא כי החשש הוא מפני אכילת החמץ:

"זימנין דנפל ואתי למיכלה ... זימנין דנחית למעבד צורכיה, ואתי למיכליה".

נראה מן הגמרא, כי ביחס למצבים אלה אין חשש של בל יראה ובל ימצא, אלא אך ורק חשש מפני אכילת הכיכר. מדוע אין עוברים במצבים אלה על איסור בל יראה ובל ימצא? המאירי מסביר:

"מיהא צריך שיבטלנו בלבו".

אם החמץ מבוטל אין עוברים עליו מדאורייתא, וכל החשש הוא שמא יבואו לאכול ממנו. משמעות הדברים היא, שהביטול מוציא את החמץ מרשותו של אדם (בין אם נפרש שהביטול הוא הפקר כדעת התוספות, ובין אם נפרש שהביטול מוציא את החמץ מרשותו של אדם כדעת הרמב"ן, ואין כאן המקום להרחיב במחלוקת זו), ואולם עדיין חובה לוודא שלא יבואו לאכול ממנו. לשם כך, כמובן, נחוצים בדיקה וביטול גם יחד.

גם הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ב, יד) כתב בפירוש, שניתן להקל בחמץ בלתי נגיש דווקא אם ביטלוהו. פסיקתו המעשית של הרמב"ם מבחינה בין שני הספיקות שבסוגיה:

"כזית חמץ בשמי קורה מחייבין אותו להביא סולם להורידו שפעמים יפול משמי קורה. היה חמץ בבור אין מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו".

המפרשים מעירים, כי הרמב"ם פסק כאן על פי כלל הפסיקה הקובע שכאשר ישנו ספק אחד, ועל גביו ספק נוסף המכריע את הראשון, יש לקבל את ההכרעה לדינא. כלומר, הגמרא הסתפקה לגבי כיכר בשמי קורה, והוסיפה "אם תמצי לומר שחייב בבדיקה שמא יפול". מכאן, שהגמרא אכן הכריעה ספק זה לחומרא, וחששה לנפילת הכיכר מן הקורה.

מסתבר שהרמב"ם לא גרס "אם תמצי לומר" בין הספק השני לשלישי, ועל כן הכריע את הספק השני לקולא, שאין חובה להוציא את הכיכר מן הבור. הבחנה זו מובנת גם מסברה: כיכר בשמי קורה עשוי ליפול מעצמו, ועל כן מחמירים בו; בעוד שכיכר בבור לא יוכל לעלות מעצמו אלא אם כן מישהו יעלהו בידיים, ולכך אין חוששים.

השולחן ערוך (סימן תלח סעיף ב) פסק להלכה כדעת הרמב"ם. פסיקה זו רלוונטית לפירורי חמץ המתפזרים במקומות בלתי שיגרתיים. כך, למשל, במרבית המקררים והמקפיאים ישנן רשתות, שביניהן נקלטים פירורים. פירורים אלה לא יכולים לצאת מן הרשת, אלא אם כן יפרקו את הברגים המחזיקים בה - פעולה שהיא כמובן בלתי שגרתית. על פי פסק השולחן ערוך, אין צורך להתאמץ יתר על המידה בביעור פירורים אלה (יש כאלה המשתמשים בשואב אבק לניקוי המקפיא...), שכן הם מצויים במקום שלא נגיש, וניתן להסתפק בביטול חמץ.

הרב אביהוד שורץ