דילוג לתוכן העיקרי

יומא | דף עד | חצי שיעור

בסוגייתנו (עד ע"א) הובאה מחלוקת יסודית וחשובה בעניין חצי שיעור:

"חצי שיעור – רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, ריש לקיש אמר מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר אסור מן התורה – כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל, ריש לקיש אמר מותר מן התורה – אכילה אמר רחמנא, וליכא".

בעיון זה נתמקד בשיטת רבי יוחנן, שנפסקה להלכה, שחצי שיעור אסור מן התורה. הגמרא הסבירה את שיטת רבי יוחנן בכך שחצי שיעור "חזי לאיצטרופי" לכדי שיעור שלם. אמנם, רבי יוחנן עצמו הביא ברייתא הלומדת דין זה מפסוק:

"איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור, הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה? תלמוד לומר 'כל חלב'".

מהו היחס שבין הסברה לפסוק?

גישה אחת בראשונים מובאת בתוספות הרא"ש (ד"ה רבי):

"עיקר טעמא דר' יוחנן דדריש ליה מקרא ד'כל חלב', אלא דיהיב טעמא דמסתבר למדרש קרא הכי".

על פי הסבר זה תפקיד הסברה הוא לומר שמסתבר לומר שבאמת חצי שיעור אסור, ולכן יש מקום לרבות זאת מן הפסוק. באופן דומה כתבו גם התוספות (ד"ה כיון, עי"ש), אך הריטב"א (ד"ה כיון) רוח אחרת הייתה עמו:

"ואף על גב דרבי יוחנן מ'כל חלב' נפקא ליה כדאיתא בסמוך, מפרשינן לדידיה טעמא דקרא".

בניגוד לתוספות הרא"ש, שראו את המניע לדרשת הפסוק בסברה, הריטב"א סבור שהסברה מהווה רק "טעמא דקרא". מדוע זה חשוב? נדמה שניואנסים אלו משקפים הבנות שונות בתכלית של סברת "כיון דחזי לאיצטרופי".

בעקבות סוגייתנו דנו האחרונים בחקירה יסודית: האם חצי שיעור אסור מצד עצמו, כמו שיעור שלם (אלא שאין נענשים עליו), או שמא הוא אסור רק בגלל האפשרות לצרף אותו לכדי שיעור שלם? לשאלה זו נפקא מינות רבות: האם דין חצי שיעור שייך כשחצי השיעור אינו יכול להצטרף לשיעור, כגון כאשר יש בעולם רק חצי שיעור מאיסור זה, ואין מה לצרף אליו, האם יש קיום מצווה בעשיית חצי שיעור של מצוה ושאלות נוספות.

נראה ששאלה זו נתונה במחלוקת בין הראשונים הנ"ל. לדעת הריטב"א סברת "חזי לאיצטרופי" היא "טעמא דקרא", היינו שהיא מבטאת את סברת האיסור וטעמו, וממילא כאשר טעם זה אינו שייך יש מקום לומר שהאיסור לא יחול (בכפוף לאפשרות לדון בטעמא דקרא, ואכמ"ל). לעומת זאת, לפי תוספות הרא"ש סברה זו איננה הסבר לטעם האיסור אלא הוכחה לאמיתותו: העובדה ש"חזי לאיצטרופי" מוכיחה שיש כאן חפצא של איסור, וממילא אפשר לרבות אותו מן הפסוק "כל חלב". לפי סברה זו אין טעם מסוים לאיסור זה, ומדובר בעיקרון כללי המלמד על מעמדו של חצי שיעור, והוא קיים גם במצבים שבהם אין אפשרות של צירוף לשיעור שלם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)