יאשיהו המלך

  • הרב עדיאל זימרן

יאשיהו המלך

בפרקים כ"ב-כ"ג בספר מלכים ב' מתוארים פרקי חייו של יאשיהו מלך יהודה. חמישה אירועים חשובים בחייו של יאשיהו מתוארים בפרקים אלו: בשנת שמונה עשרה למלכותו הוא ציווה לחזק את בדק הבית, מציאת ספר הברית, פעולותיו כנגד העבודה הזרה, עשיית הפסח והריגתו ע"י פרעה נכה.

נראה, כי שרשרת האירועים הזו מהווה דו-שיח בין יאשיהו כמלך ישראל לבין הקב"ה: יאשיהו מנסה לחזק את הקשר בין עם ישראל לבין א-לוהיו ע"י חיזוק בדק הבית והשבת בית המקדש לתפארתו, אולם כאשר הוא מגלה את הספר בבית המקדש - הוא מבין כי אין אפשרות לשוב למצב הקודם של היחסים עם הקב"ה בלי תיקון משמעותי בעם. מתיאור מקומות הפולחן ומתקני העבודה הזרה נראה כי אפילו במקדש הציבו במות ומזבחות לעבודה זרה, ומכאן מובן מדוע חיזוק הבית לבדו אינו מספיק כדי לשוב אל ה'. יש לעקור את הרעה מן השורש ולהתחיל הכל מחדש:

"וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה' נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן" (כ"ג, יב).

מציאת ספר התורה היא מעין מסר מהקב"ה לעם, שבו דרישה לתקן תיקון שורשי כדי לשוב אליו. יאשיהו עושה שתי פעולות על מנת לתקן את מצב העם: מכרית את העבודה הזרה, ומצווה את העם על הפסח. הכרתת העבודה הזרה היא קומה ראשונה, שינוי שורשי של המצב שהיה קודם לכן; הפסח הוא כקומה שנייה - כריתת ברית מחודשת עם הקב"ה: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לה' אֱ-לֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה" (כ"ג, כא). פסח מהווה סמל לברית שבין הקב"ה וישראל בגלל אופיו ובגלל הזיכרון שהוא מכיל: פסח הוא זכר ליציאת מצרים, בה נגאלו בני ישראל ע"י ה' כחלק מהברית הכרותה בניהם וכפי שהובטח לאברהם בברית בין הבתרים. בפסח מצרים בני ישראל החלו את תהליך הפיכתם לעם ה', ובפסח יש גם רמז לשותפות בני ישראל בברית. הפסח נעשה רק ע"י הנימולים, "וכל ערל לא יאכל בו". העובדה שיאשיהו מצווה את העם לעשות את הפסח לאחר מלחמתו בעבודה הזרה מלמדת על ניסיונו לחדש את הקשר בין עם ישראל ובין הקב"ה, לכרות מחדש את הברית ולהעיד על נכונותם של ישראל לקיים את צדם בברית.

סופו של יאשיהו היה בהריגתו ע"י פרעה נכה במגידו. הצעדים שעשה יאשיהו לתיקון היחסים שבין העם והקב"ה - לא היה בהם די כדי להפר את גזירתו של ה' על העם בעקבות חטאי הדורות הקודמים:

"אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר ה' - גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם".

יאשיהו נפרד מן העם כדי שלא יראה בהמשך הקורות אותם בחטאי הדורות הקודמים.