יבמות דף יז – עשאום עובדי כוכבים גמורים

  • הרב אברהם סתיו

הגמרא (טז ע"ב-יז ע"א) דנה באריכות בשאלה האם יש לחשוש שגוי המקדש בת ישראל קידושיו קידושין משום שהוא אחד מעשרת השבטים. עיקר הדיון עוסק בשאלה המציאותית של גורל עשרת השבטים, אך בשלהי הסוגיה מגיעה הגמרא לנקודה עקרונית יותר:

לא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים, שנאמר: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.

דברים אלו של הגמרא מפתיעים ביותר. ככלל אנו מכירים את תהליך ההמרה ביהדות כתהליך חד-כיווני, כפי שאומרת הגמרא להלן (מז ע"ב) ביחס לגר שהתגייר ואחר כך חזר לסורו:

טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הלכתא? דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל, ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין.

כלומר, אפילו גר, וכל שכן ישראל גמור, לא יכול להפקיע מעליו את יהדותו גם אם יחטא ויכפור באלקי ישראל. לאור זאת, קשה להבין מהי כוונת הגמרא בכך ש"עשאום עובדי כוכבים גמורים"!

יש מן המפרשים שלמדו מכאן שבאמת קיימת נקודה מסוימת של אובדן זהות שאדם יכול להגיע אליה ובה פוקעת יהדותו. לפי הבנה זו, גר שחוזר לסורו הוא אדם שחוזר להרגליו הרעים ולחטאיו, אך כאשר אדם מאבד לגמרי כל סימן היכר יהודי אין הוא נחשב יהודי גם אם מבחינה גנטית ואתנית הוא יהודי. כך למשל עולה מדברי המהרש"ל (טז ע"ב):

כשנוהג עצמו כעובד כוכבים הרי הוא כשאר עובד כוכבים וכמעט שאין בהם דין ישראל.

וכך הסביר גם הקרן אורה (יז ע"א) בדעת המהרש"ל: "ואפשר דכל שנטמע בימים הקדמונים בין עובדי כוכבים היה דינו לגמרי כעובד כוכבים".

אמנם מלשון הגמרא, "שעשאום עובדי כוכבים", נראה יותר שמדובר כאן בסיפור אחר. נראה שהמוקד הוא בהחלטה של חכמי עם ישראל להפקיע את יהדותם של עשרת השבטים, החלטה שנבעה כנראה מן המצב חסר התקדים שבו כמות אדירה של יהודים איבדו לחלוטין את זהותם. כך עולה מדברי הריטב"א (טז: ד"ה גוי) וכן כתב גם הקרן אורה בסוגייתנו:

ואפשר לומר דלענין קדושין קאמר דעשאום כעובדי כוכבים, דלענין זה הפקיעו הקדושין, אבל לשאר מילי לכאורה אי אפשר לעשות כעובד כוכבים, כיון שמן הדין ישראלים הם. אבל מלישנא דקרא דמייתי כי בנים זרים ילדו משמע דלכל מילי כעובד כוכבים שוינהו, ועל פי הנביאים ורוח הקודש נעשה זאת.

הקרן אורה מסתפק האם הוראת השעה הצטמצמה לענייני קידושין או לכל עניין, אך לפי שתי ההבנות מדובר בתקנת שעה שאיננה משקפת את היחס הכללי של ההלכה לישראל שחטא.

מהו מקור הכוח שהיה לאותם חכמים להפקיע יהדות של יהודים? על כך ענה החתם סופר (על השו"ע או"ח לט):

ונראה לפענ"ד שיש כח בכלל ישראל להוציא המורדים מכלל האומה ויחזרו לגוים גמורים.

מדברי החתם סופר עולה נקודה מהותית מאד ביחס למושג הזהות היהודית. הגדרתו של אדם כיהודי איננה זהות אישית אלא שהות משפחתית, חברתית. ממילא, לעם ישראל יש את הכוח להתנער, במצבי קיצון, מחלקים מסוימים ולהגדיר אותם כגויים.