יבמות דף סג – אשה רעה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו עוסקת הגמרא בדרשות על הפסוק מספר קהלת "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה" (ז, כו). מסופר שכאשר רב יהודה אביו של רב יצחק לימד אותו את הפסוק הזה, שאל רב יצחק את אביו האם יש לו דוגמא לאשה רעה, ואמר לו רב יהודה שאשתו, אמו של רב יצחק היא דוגמא לאשה רעה.

על פניו לא מובן כיצד דיבר רב יהודה לשון הרע על אשתו, ויתכן לומר שבדבריו התכון ללמד את ההיתר לשאלתם של היושבים בישראל  'מצא או מוצא'. כיצד יתכן שיהיה מותר לומר שאשה מסויימת היא רעה?!

בפשטות ניתן לומר שאשה כזו שניתן לומר עליה 'מר ממות', הטבע שלה מפורסם בפני כל ולכן אמירה זו אינה נכללת באיסור של לשון הרע. הקושי בהסבר זה הוא שלא ברור איזה אדם יכנס למיטה חולה שכזו – אם ידוע לו כי מדובר באשה 'רעה', מדוע שיתחתן איתה? אפשר לומר שמדובר בנטיות הטבעיות של אותה אשה, אך יש לה הבחירה לשנות את הטבע שלה והיא עובדת על מידותיה; החתן רואה באותה אשה את הטוב שבה ומאמין שיהיה להם טוב בחייהם ביחד.

 

הרב ירון בן צבי