יבמות | דף סג | ומוצא אני מר ממוות

הגמרא בסוגייתנו דורשת את הפסוק מספר קוהלת (ז, כו) "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה", ומספרת שכאשר רב יהודה לימד את רב יצחק בנו את הפסוק הזה, שאל רב יצחק את אביו אם יש לו דוגמה לאישה רעה. רב יהודה השיב שאשתו, אמו של רב יצחק, היא אישה כזו. כיצד סיפר רב יהודה לשון הרע על אשתו?

ייתכן שרב יהודה התכוון ללמד בדבריו היתר גם לשאלתם של בני מערבא – "מצא או מוצא", שגם עליה ניתן לשאול: כיצד ייתכן שמותר לחתן לומר על אשתו שהיא רעה?

אפשרות אחת היא שאישה כזו, שניתן לומר עליה שהיא "מר ממוות", טבעה מפורסם בפי כול ואמירה כזו אינה נכללת באיסור לשון הרע. אולם עדיין יש להקשות על כך: איזה אדם יכניס את ראשו למיטה חולה כזו, ויישא אדם שידוע לכול שהיא רעה? כדי לתרץ זאת נוכל לומר שמדובר בנטיות הטבעיות של אותה אישה, שמטבעה היא 'רעה', אך עדיין יש לה הבחירה לעבוד על מידותיה ולשנות את טבעה, והחתן רואה את הטוב שבה ומאמין שתשתפר.