יבמות דף ס – גיורת פחותה מבת שלוש

  • הרב אברהם סתיו

הגמרא (ס ע"ב) מביאה חידוש גדול של רבי שמעון בר יוחאי בעניין נישואי כהן וגיורת:

תניא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשירה לכהונה, שנאמר: 'וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם' (במדבר לא, יח), והרי פנחס עמהם.

רשב"י מוכיח מכך שפנחס יכול היה לשאת מן השבויות המדיניות שלא ידעו משכב זכר, משום שמותר לכהן לשאת אישה שהתגיירה בצעירותה. בטעם הדבר כתב רש"י (קידושין עח ע"א):

ור' שמעון אפלו גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה.

כלומר, הבעיה בגיורת לדעת רבי שמעון היא הזמינות שלה לביאת נכרים בגיותה. ממילא, כאשר התגיירה לפני שהייתה אפשרות שתקיים ביאה אסורה שוב אין סיבה לאסור אותה.

הגמרא בסוגייתנו מקשה על דברי רשב"י שלפי היגיון זה צריך היה להתיר כל גיורת שלא נבעלה בגיותה:

אי הכי, בת שלש שנים ויום אחד נמי! כדרב הונא; דרב הונא רמי, כתיב: כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, הא אינה יודעת - קיימו, מכלל דהטף בין ידעו בין לא ידעו - קיימו; וכתיב: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, הא ידעי - הרוגו! הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

קושיית הגמרא היא על הראיה שהביא רבי שמעון ממלחמת מדיין. והגמרא מיישבת שההיתר שנאמר במלחמת מדין התייחס רק לנשים שלא היו ראויות כלל לביאה, היינו בנות פחות משלוש שנים ויום אחד. אך שאלת הסברה עומדת בעינה: וכי מה אכפת לן שהגיורת התגיירה לאחר גיל שלוש, אם ידוע לנו בוודאות שלא נבעלה לנכרי בגיותה?

שאלה זו מתחדדת לאור המשך הגמרא, שם מתוארת הבדיקה שבעזרתה גילו האם בנות מדיין ראויות לביאה:

מנא ידעי? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות - בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות - בידוע שאינה ראויה ליבעל. אמר רב נחמן: סימן לעבירה - הדרוקן.

כאשר אישה הראויה לביאה הייתה עוברת לפני הציץ היו פניה מוריקות, ורב נחמן מסביר זאת בכך שקיים קשר בין עבירה למחלת ההדרוקן שכוללת הורקת הפנים (עי' תוס'). אך לכאורה דבריו אינם מובנים: אותה אישה לא עברה מעולם עבירה, אלא רק הגיעה לגיל שלוש שבו היא נחשבת ראויה לביאה! מדוע שיהיה בכך כדי להוריק את פניה?

נראה לומר לאור זאת שלדעת רבי שמעון לא עצם הביאה פוסלת את הגיורת והופכת אותה לזונה, אלא מציאות החיים בחברה של הגויים. כלומר, עצם קיומה של אישה ראויה לביאה בחברה פרוצה המלאה בזנות מגדירה אותה כזונה, משום שהאופציה של ביאת זנות נוכחת באופן משמעותי בחייה. ממילא, פניה של אישה כזו מוריקים כשהיא עוברת לפני הציץ, ואין היא יכולה להינשא לכהן.

 

 

הרב אברהם סתיו