יבמות | דף עד | ביכורים בשמיטה
מתוך דיון בדין אכילת מעשר שני על ידי ערל התגלגלה הגמרא בדף ע"ג לדיון בהבדלים שבין ביכורים, מעשר ותרומה. בתחילת הדף שלנו (עד ע"א) מופיע הבדל שמצא רב אשי בין תרומה וביכורים למעשר שני:
"ונוהגין בשאר שני שבוע, ואין להם פדיון, מה שאין כן במעשר".
מעשר שני מופרש אך ורק בשנים א', ב', ד', ה' של השמיטה, ואילו בשנים ג', ו' מופרש במקומו מעשר עני. לעומתו, התרומה והביכורים מופרשים גם בשנים ג', ו'. אומנם, עדיין לא ברור עד תום מהי כוונת הגמרא בכך שמתנות אלו נוהגות "בשאר שני שבוע": האם קביעה זו כוללת גם את שנת השמיטה?
רש"י (ד"ה ונוהגין) כתב:
"ונוהגין – תרומה ובכורים
בשאר שני שבוע – בכל שנות השמיטה".
קצת משמע מלשונו שהתרומה והביכורים נוהגים גם בשמיטה. אומנם, דבר זה אינו יכול להיאמר ביחס לתרומה, משום שבשנה השביעית אין הפרשת תרומות ומעשרות כלל, כפי שכתב הרמב"ם (מתנות עניים ו, ה):
"שנת השמטה כולה הפקר, ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל".
ממילא מסתבר יותר לומר שדברי רש"י מתייחסים רק לשש השנים שאינן שמיטה. הבעיה היא שבדברי רש"י על התורה (שמות כג, יט) מפורש להיפך:
"ראשית בכורי אדמתך – אף השביעית חייבת בבכורים".
דברים אלו של רש"י מפתיעים ביותר, ויש מן האחרונים שניסו לבטלם. כך למשל כתב המהר"ל (גור אריה על אתר) שזו טעות סופר, והחזון איש (ערלה יא, יח) כתב שיש להעמיד את דברי רש"י בפירות שחנטו קודם השביעית ואין בהם קדושת שביעית.
אומנם, ר' חיים קנייבסקי (דרך אמונה ביכורים ב, א) הראה שבירושלמי (פאה ז, ה) מפורש כדברי רש"י, שיש מצוות ביכורים גם בשביעית, והמנחת חינוך (מצוה צ"א) כתב שכך משמע גם ברמב"ם.
בטעם החילוק, לדעת רש"י, בין תרומה לביכורים, נראה לומר שהתרומה היא מצווה החלה על הפירות עצמם וקובעת שחלק מהם שייכים לכהן. ממילא בשנת השמיטה, שבה הפירות הם הפקר, התרומה אינה חלה על הפירות. מצוות הביכורים, לעומת זאת, היא מצווה המוטלת על האדם הקוטף את פירותיו ומחייבת אותו להביא את ראשיתם אל המקדש. מצווה זו איננה תלויה בבעלות על הפירות בשעת גידולם אלא רק בשעת הקטיף עצמו, וממילא כאשר הבעלים קוטף פירות עבור עצמו די בכך כדי להחשיב אותם כשלו לעניין מצוות ביכורים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)