יבמות דף עד – ביכורים בשמיטה

  • הרב אברהם סתיו

מתוך דיון בדין ערל באכילת מעשר שני התגלגלה הגמרא (עג ע"א- עג ע"ב) לדיון בהבדלים שבין ביכורים, מעשר ותרומה. בתחילת הדף שלנו (עד ע"א) מופיע הבדל שמצא רב אשי בין תרומה וביכורים למעשר שני:

ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר.

מעשר שני מופרש אך ורק בשנות אבד"ה. בשנים ג' ו-ו' של השמיטה מופרש במקומו מעשר עני. לעומתו, התרומה והביכורים מופרשים גם בשנים ג' ו-ו'. אמנם עדיין לא ברור עד תום מהי כוונת הגמרא בכך שמתנות אלו נוהגות "בשאר שני שבוע": האם קביעה זו כוללת גם את שנת השמיטה?

רש"י (ד"ה ונוהגין) כתב:

ונוהגין - תרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה.

קצת משמע מלשונו שהתרומה והביכורים נוהגות גם בשמיטה. אמנם דבר זה לא יכול להיאמר ביחס לתרומה, משום שבשנה השביעית אין כלל הפרשת תרומות ומעשרות כפי שכתב הרמב"ם (מתנות עניים ו, ה):

שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל.

ממילא מסתבר יותר לומר שדברי רש"י מתייחסים רק לשש השנים שאינן שמיטה. הבעיה היא  שבדברי רש"י על התורה (שמות כג, יט) מפורש ההיפך:

ראשית בכורי אדמתך - אף השביעית חייבת בבכורים.

 דברים אלו של רש"י מפתיעים ביותר, ויש מן האחרונים שניסו לבטלם. כך למשל כתב המהר"ל (גור אריה על רש"י שם) שזו טעות סופר, והחזון איש (ערלה יא, יח) כתב שיש להעמיד את דברי רש"י בפירות שחנטו קודם השביעית ואין בהם קדושת שביעית.

אמנם ר' חיים קנייבסקי (דרך אמונה ביכורים ב, א) הראה שבירושלמי (פאה ז, ה) מפורש כדברי רש"י, שיש מצוות ביכורים גם בשביעית, והמנחת חינוך (מצוה צא) כתב שכך משמע גם ברמב"ם.

 

בטעם החילוק, לדעת רש"י, בין תרומה לביכורים, נראה לומר שהתרומה היא מצווה שחלה על הפירות עצמם, שחלק מהם שייכים לכהן. ממילא, בשנת השמיטה שבה הפירות הם הפקר לא חלה התרומה על הפירות. מצוות הביכורים, לעומת זאת, היא מצווה המוטלת על האדם הקוטף את פירותיו, אשר מחייבת אותו להביא את ראשיתם אל המקדש. מצווה זו איננה תלויה בבעלות על הפירות בשעת גידולם אלא רק בשעת הקטיף עצמו. ממילא, כאשר הבעלים קוטף פירות עבור עצמו די בכך כדי להגדיר אותם כשלו לעניין מצוות ביכורים.