יבמות דף פ – מעמד הסריס כגדול

  • הרב אברהם סתיו

אדם מישראל מגיע לגדלות כאשר הוא מביא שתי שערות. בדרך כלל הדבר מתרחש סביב גיל שלוש עשרה, אך אצל סריס אין הדבר קורה כלל, או שהוא קורה רק אחרי גיל שמונה עשרה (ואז כבר אין משמעות להבאת השערות). כאשר אדם מביא סימנים המעידים על כך שהוא סריס, וכבר עבר את גיל שמונה עשרה, לכל הדעות הוא נחשב כגדול לכל דיני התורה. האמוראים נחלקו בשאלה מהו מעמדו בשלב שבין גיל שלוש עשרה (או שתים עשרה בנקבה) לשלב שבו נקבע שהוא סריס:

איתמר: אכל חלב מבן שתים עשרה ויום אחד עד בן שמנה עשרה, ונולדו בו סימני סריס, ולאחר מכאן הביא שתי שערות, רב אמר: נעשה סריס למפרע, ושמואל אמר: קטן היה באותה שעה.

הגמרא דנה (על פי רש"י ותוס') בסריס נקבה, כאשר לדעת רב מתברר שהייתה גדולה למפרע בגיל שתים עשרה, ואילו לדעת שמואל היא מגיעה לגדלות רק כשמתברר שהיא איילונית.

מהו שורש המחלוקת בין האמוראים?

רש"י (ד"ה נעשה) מסביר את שיטת רב באופן הבא:

חשבינן לה בת עונשין משנים עשר ואילך שהיתה ראויה להביא דאמר האי דלא אייתי משום דסריס הוה.

מלשון רש"י עולה שעצם העובדה ש"היתה ראויה להביא" שתי שערות גורמת לכך שתיחשב כגדולה. נראה שלדעתו השערות הן סימן לבגרות ביולוגית מסוימת שבאה לידי ביטוי אצל בני אדם רגילים בהבאת שערות. הסריס מגיע גם הוא לאותו מצב בדיוק, אלא שאצלו אין זה כרוך בהבאת שערות.

אמנם ר' חיים מבריסק (אישות ב, ט) ביאר את דעת רב באופן אחר:

דרב סובר דנעשה גדול מעצמו במה שהוא סריס ואינו בר הבאת שני שערות ובשנים לבד הוא דנעשה גדול.

ר' חיים טוען שלדעת רב יש שני מרכיבים בבגרות: שנים וסימנים. אצל אדם רגיל יש צורך בשני המרכיבים כדי שייחשב כגדול באופן גמור, אך בסריס המרכיב של הסימנים אינו קיים, וממילא נשאר רק המרכיב של השנים.

לאור שתי הבנות אלו יש לדון מהו טעמו של שמואל, הסבור שהסריס נעשה גדול רק בגלי שמונה עשרה. הגר"ח מסביר את טעמו של שמואל באופן הבא:

ושמואל סובר דבעינן דוקא סימני סריס לגדלות, ועל כן לא נעשה גדול רק משעה שנולדו בו סימני סריס.

כלומר, לדעת שמואל אין כל מעמד לשנים בפני עצמן ויש צורך בסימני בגרות כלשהם, כאשר סימני הסריס מחליפים למעשה את סימני הבגרות. אמנם בלשון רש"י (ד"ה ושמואל) אפשר לראות שהבין גם את דברי שמואל באופן אחר:

ושמואל אמר קטן היה באותה שעה - דלא מחזקינן ליה בגדול אלא משמונה עשר ואילך שהוא מוחזק בסריס.

 

לדעת שמואל "לא מחזקינן ליה בגדול". כלומר, רב ושמואל מסכימים שיש צורך במצב של בגרות ביולוגית, אך נחלקו ביניהם מתי ניתן לשער שהסריס הגיע לבגרות כזו. לדעת רב אנו משערים שהגיע לבגרות זו כבר בגיל שתים עשרה (בנקבה), וזאת ככל הנראה מכח "חזקה דרבא" הקובעת שהחל מגיל שתים עשרה חזקה שהביאה שתי שערות (נדה מו ע"א). ואילו לדעת שמואל אין אנו בטוחים שהסריס הגיע לבגרות זו עד שיהיו בו סימני סריס בגיל שמונה עשרה.