יבמות דף צב - תפיסת קידושין ביבמה

  • הרב אביהוד שורץ

בהמשך לעיסוק הנרחב בעדויות על מיתת בעל לעניין היתר נישואין, דנה המשנה בדף צב ע"א באישה שעדים פוטרים או מחייבים אותה בייבום. על פי המשנה – במידה והיא נישאה ליבם שלא כדין, הולד מוגדר כממזר אך אם נישאה לשוק שלא כדין, הולד לא אמור להיות ממזר. על כך נאמר בגמרא כאן:

"ת"ר: זו דברי ר"ע, שהיה אומר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל חכמים אומרים: אין ממזר מיבמה".

כפי שראינו לא אחת בעבר, הגמרא עורכת השוואה גמורה בין תפיסת קידושין ובין ממזרות. ובכן, שתי שאלות שהן אחת עולות על שולחננו: מה דין תפיסת קידושין ביבמה, והאם יש ממזרות ביבמה לשוק.

הגמרא קובעת, שממזר ביבמה לשוק הוא דווקא לדעת ר' עקיבא. סוגייתינו מזכירה את האפשרות להבחין, לדעת ר' עקיבא, בין לאוים שונים. אפשרות זו תלויה ביסוד דין ממזרות: אם ממזרות הינה פרי של איסור חמור, הרי שמשעה שהגדיר ר' עקיבא איסור לאו כאיסור חמור, יש להניח שבכל לאו יש ממזרות. ברם, אם נפרש שממזרות היא תוצאה של קשר בלתי אפשרי - בני זוג אשר 'אינם יכולים להתחבר' - יש מקום בהחלט לחשוב על הבחנות שונות, כגון ההבחנה המוצעת בסוגייתינו בין "לאוים דשאר" - לאוים שיש בהם מימד משפחתי, ובין לאוים אחרים.

חקירה זו בדין ממזרות משמעותית גם לשלב הבא בסוגיה, אשר בו מצוי, למעשה, החידוש הגדול בסוגייתינו:

"אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין ביבמה? שנאמר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה, ה) - לא תהא בה הויה לזר; ושמואל אמר: בעניותינו צריכה גט, מספקא ליה לשמואל, האי לא תהיה אשת המת - אי ללאו הוא דאתא, אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא".

רב נזקק לגזירת הכתוב מיוחדת כדי לקבוע שקידושין אינם תופסים ביבמה. לכאורה, וכך נוטים לומר התוספות, הדברים אמורים דווקא בדעת חכמים שהרי ר' עקיבא לשיטתו כבר קבע שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין,  ורק בדעת חכמים יש לחדש שלאו דיבמה לשוק הוא לאו ייחודי, שאין בו תפיסת קידושין.

מהי משמעותה של גזירת הכתוב זו? נראה, שהיא מגדירה את ייעודה הייחודי של היבמה. נראה לומר, ש"כושר ההריון" של היבמה אמור להיות מיועד למטרה אחת בלבד: הקמת שם לאח המת. והנה, ברגע בו הולכת אותה יבמה ונבעלת לגבר זר, לאיש זר היא מבטלת ייעוד זה. על כן, למרות שמצד חומרת האיסור - אכן זהו לאו בלבד, בכל הנוגע לולד שיוולד, יש בו מימד מסויים של עירוב, של החמצה, של טעות – שהרי אין זה הולד שאמור היה להיוולד לה כדי להקים שם לאח המת. הדברים אמורים ביחס לולד, אך הם משפיעים ומקרינים על איסור היבמה עצמה. אין מדובר על חייבי לאוין גרידא, אלא על דרישה מהותית יותר להשאירה בתוך המשפחה, ולא להוציאה "החוצה".

בשו"ת אחיעזר (חלק ג' סימן כ"ג) מצאנו הקצנה מחודשת ומפתיעה לסברה שלפיה כל איסורה של שומרת יבם אינו אלא משום הצורך להשאירה "בתוך המשפחה":

"כי מצא תקנה לבנות ישראל העלובות האלמנות הזקוקות ליבום והיבם אינו רוצה לחלוץ, או שהוא במדינה אחרת רחוקה שאי אפשר לבוא שם, כי יתירו להאלמנה להנשא לאיש זה על פי נמוסי המדינה ציווילעהע /נשואין אזרחיים/ ותהי לו לפילגש, ובדרך זה אין כאן איסור, כי רק שומרת יבם שזינתה אסורה ליש אומרים לבועל אבל פילגש מותרת".

האחיעזר מניח, שליבמה אסור להינשא לזר, אך היא רשאית להיות פילגש. ההיגיון בהיתר מחודש שכזה הוא, שדווקא כינון מערכת יחסים חדשה, המוציאתה מבית בעלה הראשון, היא שנאסרה, ופילגשות אינה בכלל זה.

למסקנה, כמובן, הפיתרון הנ"ל לא יעלה על הדעת, וכדרך שכתב האחיעזר שם:

"והצטערתי מאד על כל הענין, אוי לנו שהגיעו ימים כאלה שגברה שכחת התורה ובאים בקלות ראש להתיר איסורים חמורים כמו יבמה לשוק, והטיב רומעכת"ר לעשות בעמדו בפרץ לפרסם את האסור".

 

נעיר, לסיום, כי באופן פשוט שאלת תפיסת קידושין ביבמה אמורה להיות תלויה בשאלה האם יש זיקה או אין זיקה. הקושי הגדול בכך הוא, שבסוגיות מקבילות רב הוא הסובר שאין זיקה, ואילו שמואל הוא הסובר שיש זיקה. והנה, בסוגייתינו דווקא רב, הנוקט שאין זיקה, מחדש גם שאין תפיסת קידושין ביבמה. משמע, כנראה, שלמרות ההבנה המתבקשת הקושרת תפיסת קידושין עם זיקה, נראה שהשאלה לגבי תפיסת קידושין עומדת בפני עצמה, ומבוססת אולי על ההצעה שהעלנו לעיל.