יבמות | דף קכב | פירות שביעית ששמרם גוי

הגמרא בסוגייתנו מביאה את דברי התוספתא (דמאי פרק ד'):

"עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזיקה הן, של נטע רבעי הן – לא אמר כלום, לא נתכוון אלא להשביח מקחו".

בתוספתא מבואר שאם היינו מאמינים לנוכרי שהפירות הם "פירות של עזיקה" היינו אוסרים אותם. מהם "פירות של עזיקה"? רש"י על אתר (ד"ה של) פירש:

"של עזיקה – מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו, והיא שנת שביעית".

בשנת השמיטה יש חובה להפקיר את הפירות, וכאשר הפירות נשמרו ולא הופקרו הם אסורים באכילה לפי חלק מן השיטות, כפי שכתבו התוספות (ד"ה של).

הראב"ד בפירושו על הרי"ף (סוכה יט ע"ב) הביא פירוש זה והקשה עליו:

"אמר אברהם: של צרפתי הוא זה, ואינו נכון, שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל מפני שעבר על 'והשביעית תשמטנה ונטשתה', אבל שמור ביד גוי לא אסרה".

הראב"ד הקשה כיצד אפשר לאסור את הפירות מדין "משומר", שהרי מדובר בפירות שנשמרו על ידי גוי, שאינו מחויב כלל להפקיר!

הרמב"ן (ויקרא כה, ה) התייחס לקושי זה, וכתב:

"ופירש רש"י בשם הראשונים מפרדס מעוזק וגדר לו סביב והיא שנה שביעית, ואם היו מאמינים לו היה אסור ליקח ממנו בעיר שרובה ישראל, שמא הוא אריס לישראל ומשמר לו שדהו, או חוששין שמא משל ישראל לקט ומוכר, או שהפירות של ישראל ומוכר על ידו, או שמא אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל".

בתירוציו הראשונים מקבל הרמב"ן את עמדת הראב"ד, ומסביר שמדובר בפירות ישראל שנשמרו. לעומת זאת, בסוף דבריו כתב הרמב"ן אפשרות נוספת: גם אם מדובר בשדה של גוי, אם אין הקניין מפקיע את קדושת הארץ ייתכן שחכמים גזרו גם על קרקע כזו את גזירת "שמור".

הקושיה על תירוציו הראשונים של הרמב"ן היא שהם אינם מתיישבים עם דברי הראשונים בסוגייתנו ובמקומות נוספים, אשר הוכיחו מן הברייתא שפירות עורלה וכלאיים אסורים גם בקרקע של גוי, ואף תירוצו האחרון מתיישב רק לפי שיטתו (שם) שאיסור שמור הוא גזרה דרבנן, ולא עם עמדת רוב הראשונים שמדובר באיסור תורה. ממילא נראה להבין שלדעת התוספות וסיעתם חל איסור "שמור" גם על פירות ששמרם גוי.

בטעם הדבר יש להסביר שאיסור זה איננו נובע ממעשה העבירה של השמירה (כפי שהניח הראב"ד) אלא מעצם המציאות של היות הפירות שמורים. כלומר, התורה התירה לאכול בשמיטה רק באופן של "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו), דהיינו לאכול מפירות מופקרים שצמחו ללא שמירה אנושית, ולא מפירות שנשמרו בידי אדם.