יום העצמאות - האם ניתן/צריך לברך שהחיינו ביום העצמאות?

  • הרב יצחק בן-דוד

האם ניתן / צריך לברך שהחיינו ביום העצמאות וביום ירושלים?

השאלה שמוצגת בכותרת היא, כמובן, בעלת צדדים ערכיים-רעיוניים רחבים. בדברינו להלן, לא נעסוק בצדדים אלה, ונתמקד בשאלה ההלכתית הצרופה: לאחר שהכרענו כי ראוי לציין את יום העצמאות כיום חג ומועד, האם ניתן לומר בו את ברכת שהחיינו בשם ומלכות?

הגמרא בעירובין (מ ע"ב) דנה בימים המחייבים ברכת שהחיינו. בתחילה, חשבה הגמרא שיש לומר ברכה זו אך ורק בשלושת הרגלים. בבסיס העמדה הזו עומדת כנראה התפיסה שברכת שהחיינו קשורה למצוַת העלייה לרגל; ימי הרגלים יחודיים בכך שבמסגרתן נפגש האדם - בהֵרָאוֹתוֹ לפני ה' - עם הקב"ה. הגמרא חשבה, כנראה, שמפגש זה הוא המחייב של ברכת שהחיינו, ועל כן צמצמה את חיובה לשלושת הרגלים בלבד. מסקנת הגמרא היא שברכת שהחיינו נאמרת גם בראש השנה וביום הכיפורים. משמעותה של קביעה זו היא שעצם היום המקודש הוא המחייב את אמירת הברכה, ולא מצווה כזו או אחרת; ואכן, הגמרא שם קובעת שברכת שהחיינו בימים אלו יכולה להיאמר אפילו כשהאדם נמצא בשוק, ולא דווקא בירושלים.

מה דינם של חנוכה ופורים לעניין זה? כידוע, ברכת שהחיינו בימים אלו נאמרת בצמוד לקריאת המגילה ולהדלקת הנרות. מה דינו של אדם שלא יכול לקרוא מגילה, להדליק נר חנוכה או לראותו? נחלקו בכך הפוסקים: לדעת המאירי (שבת כג ע"א), גם בחנוכה ופורים ניתן לברך על עצם היום, ואילו הפרי חדש (תרע"ו, א) סבור שאין לומר שהחיינו בימים אלו אלא בצמוד לקיום מצוותיהם. ביסוד המחלוקת עומדת השאלה מהו 'זמן' המחייב ברכה. לדעת הפר"ח ברכת שהחיינו נאמרת רק במועדים מדאורייתא, שכן בהם היום קדוש בעצמותו, ואילו מועדים מדרבנן, שנקבעו על הנס, אינם קדושים בעצמותם ומציינים אותם רק מפאת הנס שאירע בהם. המאירי, לעומתו, סבור שאף יום שאינו קדוש בעצמותו מחייב בברכה, ולו מחמת אירוע ההצלה שנתרחש בו.

האפשרות לומר שהחיינו ביום העצמאות תלויה, כמובן, במחלוקת ראשונים זו. אך גם במידה שיום העצמאות אינו מחייב את אמירת הברכה - עדיין ייתכן שניתן לאומרה בצמוד לאמירת ההלל. ייתכן שההלל עצמו נחשב למצוַת היום, שקיומה מאפשר את אמירת הברכה, בדיוק כפי שזו נאמרת בצמוד לקריאת המגילה בפורים ('קרייתא זו הלילא' - מגילה יד ע"א). אמנם, לדעת התוס' (סוכה מו ע"א ד"ה העושה), אמירת ההלל אינה נחשבת למצווה שניתן לברך עליה שהחיינו.

על כל פנים, מידי ספק לא יצאנו. לכאורה, יש ליישם כאן את הכלל של 'ספק ברכות להקל', ולהימנע מאמירת הברכה. אך בנקודה זו יש להזכיר את חידושו של הב"ח. הב"ח הסיק מדברי הטור (או"ח סי' תל"ב ע"פ הגמרא בעירובין מ ע"א) שהכלל של ספק ברכות להקל נאמר בכל הברכות מלבד ברכת שהחיינו, שכן ברכה זו נובעת משמחת לבו האישית של האדם, ובכל מקום ששמחה כזו קיימת - ניתן לברך, גם אם המחייב האובייקטיבי איננו ברור ונתון במחלוקת. לדעת הב"ח, אדם שמודה לקב"ה על אירוע משמח שזכה להגיע אליו - בכל מקרה לא יעבור על איסור ברכה שאינה צריכה. דברי הב"ח מוסיפים לשאלתנו גורם נוסף: מידת שמחתו של האדם ביום העצמאות והזדהותו עם תכניו. בכך, הגענו לשאלה הערכית שהזכרו בפתיחת דברינו, ובה הבטחנו שלא לעסוק... (ועיין קול מבשר, ח"א סי' כא; יביע אומר ח"ו, סימן מב).