מקץ | יוסף בעומדו לפני פרעה מלך מצרים | 1

א. על מבנה הסיפור ועל שתי מילים מנחות שבו

ב. על סוגי החלומות – הקדמת ר"י אברבנאל לפרשת מקץ

ג. יוסף בעמדו לפני פרעה

 

הקשר בין הסיפור הכלול בפרק מ', שבו עסקנו בעיוננו לפרשת וישב, לסיפור הכלול בפרק מ"א, שבו נעסוק בעיון זה, ברור מאוד במישור העלילה: שר המשקים, שהיה דמות ראשית בסיפור הקודם, שב ומופיע כדמות משנית בסיפור הנוכחי. נסיבות הסיפור הזה – הקושי של החרטומים לפתור את חלומו של פרעה – גורמות לשר המשקים להיזכר ביוסף (לאחר ששכחו מתוך כפיות טובה למשך שנתיים, שבהן לא מילא את בקשת יוסף "והזכרתני אל פרעה"), ולהציע לפרעה לנסות את שירותיו של הנער העברי בפתרון חלומו. נמצא, שהחלומות שפתר יוסף בהצלחה מלאה בסיפור החותם את פרשת וישב הם הגורמים לו לעמוד לפני פרעה בסיפור הפותח את פרשת מקץ.

הקשר הזה כרוך כמובן בעניין המרכזי הנידון בשני הסיפורים כאחת, בחלומות ובפתרונם. חלומות ופתרונם הם שהביאו את יוסף לעמוד לפני פרעה, וחלום ופתרונו הם שהפכוהו למשנה למלך מצרים. שאלת מהותו של החלום על פי התפיסות השונות והשאלה הנגזרת מכך – מיהו הראוי לפתור חלום וכיצד יש לפתרו, שאלות שעסקנו בהן בהרחבה בעיון הקודם, ימשיכו ויעסיקו אותנו גם בעיון זה, ודברים שכתבנו בעיון ההוא, ישמשו אותנו בעיון הנוכחי.

א. על מבנה הסיפור ועל שתי מילים מנחות שבו

בראש פרק מ"א מתחיל סיפור חדש:

                א             וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם...

פער הזמן של שנתיים ימים ותחילתו של אירוע חדש, מבדילים את סיפורנו מקודמו. ואכן, בפסוק א מתחילה פרשת מסורה חדשה, פרשת שבוע וסדר שבועי חדשים ואף פרק חדש.

היכן מסתיים סיפורנו? נראה שסיומו בסוף פרק מ"א, בפסוק נז. בפרק מ"ב פסוק א מתחיל בבירור סיפור חדש, שכן בפסוק זה אנו עוברים מעבר חד ממצרים לארץ כנען, ומדמותו של יוסף, שאותה ליווינו בשלושת הסיפורים האחרונים (בפרקים ל"ט, מ', מ"א), אל דמותם של יעקב ובניו שאותם עזבנו בפרק ל"ז.[1] אמנם נכון הדבר שפסוק נ"ז החותם את סיפורנו,- "וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ"- מהווה גם פסוק מְקשר לסיפור הבא אחריו, תופעה שכמותה אנו מוצאים גם בסיפורים הקודמים הכלולים בסיפור הגדול על יוסף ואחיו.[2]

במרכז הסיפור נמצא נאומו של יוסף, שבו הוא פותר את חלום פרעה. אין ספק שפתרון חלומו של פרעה הוא האירוע הדרמטי ובעל החשיבות הרבה ביותר בעלילת הסיפור. נראה אפוא שפתרון החלום הוא הציר המרכזי של הסיפור,[3] והסיפור נחלק לשתי מחציות שוות סביב הציר המרכזי הזה:

מחצית א                                                 א-כד         (24 פסוקים)  - חלום פרעה הבלתי פתור

    הציר המרכזי                                     כה-לב       (8 פסוקים)[4]  - פתרון החלום

מחצית ב                                                 לג-נז          (25 פסוקים)  - תכנית יוסף והגשמתה

הציר המרכזי, כהגדרתו, מהווה תכלית של כל המסופר במחצית הראשונה של הסיפור, ונקודת המוצא של כל המסופר במחצית השנייה שלו. חלומותיו של פרעה, החוזרים פעמיים במחצית הראשונה – פעם בלשון הכתוב ופעם בסיפורו של פרעה ליוסף – לא נפתרו בידי החרטומים, ויוסף הובא במיוחד מבית הסוהר כדי לפתור אותם. האם יצליח? הן תיאור החלומות פעמיים, הן כשלון החרטומים והן הבאתו של יוסף – הכול שואף אל נאום הפתרון של יוסף בציר המרכזי, נאום שמבטל את מצוקתו של פרעה, והפורק את המתח המתעורר בסוף המחצית הראשונה: האם יצליח יוסף במשימתו, והאם העלאתו מן הבור שהיתה על תנאי תימשך?

כתוצאה מן הפתרון בציר המרכזי, ועל סמך פתרון זה, מציע יוסף את תכניתו הכלכלית בראש המחצית השנייה. פרעה מקבל את הצעתו והופך את יוסף למשנה למלך שעליו מוטל התפקיד לממש את תכניתו. קבלת התכנית ומינוי יוסף על ידי פרעה הם גמול מפורש ליוסף על הצלחתו בפתרון החלום (פסוק לט). בהמשך המחצית השנייה מתוארת התגשמות החלום על פי הפתרון שפתר יוסף: תחילה באו שבע שנות שֹבע ואחריהן באו שבע שנות רעב, ויוסף פעל בשנים אלו כפי שתכנן. נמצא שכל המסופר במחצית הזאת הוא תולדת פתרון החלום בציר המרכזי.

 

כל אחת משתי המחציות נחלקת לשלוש פסקאות, כאשר המבנה הפנימי של שתי המחציות דומה: הפסקה הראשונה בכל מחצית מקבילה לשלישית, ואילו הפסקה האמצעית עומדת בפני עצמה. הנה תרשים המבנה של הסיפור כולו:

 

מחצית א	1. א-ח 2. ט-טז 3. יז-כד	תיאור חלומו של פרעה בלשון הכתוב שינוי מצבו של יוסף – הוצאתו מן הבור ובואו לפרעה פרעה מספר את חלומו ליוסף	(8 פסוקים) (8 פסוקים) (8 פסוקים)
הציר המרכזי	4. כה-לב	יוסף פותר את חלום פרעה	(8 פסוקים)
מחצית ב	5. לג-לח 6. לט-מו 7. מז-נז	תכניתו של יוסף הנגזרת מפתרונו וקבלתה שינוי מצבו של יוסף – מינויו למשנה למלך החלום מתגשם בהתאמה לפתרון ויוסף מגשים את תכניתו	(6 פסוקים)[5] (8 פסוקים)[6] (11 פסוקים)[7]

 

במחצית הראשונה דמותו של פרעה היא המרכזית, ופסקאות 1 ו-3, הדנות שתיהן בחלומו הלא-פתור, מבטאות זאת. במחצית השנייה דמותו של יוסף היא המרכזית, הוא הפָּעיל בפסקאות 5 ו-7, ודמותו של פרעה נמצאת בצִלו (ראה בייחוד את פסוק נה).

שתי הפסקאות המרכזיות בשתי המחציות, פסקאות 2 ו-6, מקיימות ביניהן הקבלה ברורה: שתיהן עוסקות בשינוי שחל במצבו של יוסף המתחולל בפקודת פרעה. בשתי הפסקאות מתבטא השינוי בבגדיו של יוסף. בפסקה 2 "ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה" (פסוק יד), ואילו בפסקה 6 "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש..." (פסוק מב). אלא שהשינוי בפסקה 2 היה קטן והיה על תנאי שיוסף יפתור את חלום פרעה, אולם לאחר שפתר את החלום (כמתואר בציר המרכזי) הפך שינוי מצבו של יוסף עצום וקבוע.

 

לסיום הדיון במבנה הסיפור נעיר על צמד מילים מנחות המשמשות בו ואף בסיפור הקודם בפרק מ'. אין זה מפתיע שהשורשים חל"ם ופת"ר הם המשמשים בתפקיד זה:

בפרק מ' מופיע השם 'חלום' 7 פעמים (כאשר בשתי הופעות, בפסוק ה ובפסוק ח, מצטרף לשם העצם גם הפועל: "ויחלמו חלום"; "חלום חלמנו"). אף השורש פת"ר מופיע שם 7 פעמים.

בסיפורנו מופיע השורש חל"ם במספר הופעות כפול מזה שבפרק מ', ואין פלא בכך. הופעתו הראשונה היא בפסוק א, והאחרונה בפסוק לב – עם סיום פתרונו של יוסף בציר המרכזי. מרגע שיוסף פורש את תכניתו ועד לסיום הסיפור, כלומר בכל המחצית השנייה שלו – אין השורש חל"ם מופיע עוד: עתה זוהי שעת המעשים המפוכחים, ואין לחלומות דריסת רגל.

השורש פת"ר מופיע בסיפורנו 7 פעמים, כמספר הופעותיו בסיפור הקודם. אלא שקיים הבדל גדול במידת הפריסה של הופעות השורש הזה בשני הסיפורים: בפרק מ' מפוזרות הופעותיו לאורך כל הסיפור (מפסוק ה ועד פסוק כב), והן באות הן בלשון הכתוב (3 פעמים), הן בפיהם של שרי פרעה (פעם אחת) והן בפיו של יוסף (3 פעמים). שונה הדבר מאוד בסיפורנו: הפעם האחרונה שבו מופיע השורש הזה היא בפסוק טו, בעיצומה של המחצית הראשונה, והדבר הבולט הוא ששורש זה אינו מופיע כלל בפיו של יוסף, וגם לא בלשון הכתוב כאשר זה מתייחס ליוסף. הדבר בולט במקומות שבהם דומים שני הסיפורים;שהכתוב בסיפורנו נמנע בבירור מלומר את מה שאמר הסיפור בפרק מ':

 

פרק מ'	פרק מ"א
ח       וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ           וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף:           הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי.   כא     וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ כב     וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה           כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.	טו     ... חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ... טז     וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר:           בִּלְעָדָי, אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.   נג       וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע... נד      וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא           כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף...

 

חסרונו של השורש הזה בולט בייחוד בציר המרכזי, במקום שבו מופיע פתרון החלום של פרעה: יוסף אינו מקדים לדבריו את המילים "זה פתרונו" כשם שהקדים אותן לדבריו אל שר המשקים (מ', יב) ואל שר האופים (מ', יח).[8]

מה פשר תופעה זו בסיפורנו? ומה היא מלמדת על ההבדל שבין שני הסיפורים? בסיום עיוננו (בשבוע הבא) ננסה לענות על  שאלות אלו.

ב. על סוגי החלומות – הקדמת ר"י אברבנאל לפרשת מקץ

ר"י אברבנאל מקדים לפירושו לפרשתנו הקדמה גדולה, ובה הוא מברר את נושא החלומות ופתרונם באופן כללי, "מפני שעיקר הסיפור הזה בחלומות ופתרונם".[9] הקדמה זו מהווה חיבור פילוסופי-דתי קצר בפני עצמו על החלומות, שבו מנסה רי"א לנסח תורה שיטתית בנושא זה, שתהא תואמת הן את הנאמר במקרא על החלומות, הן את הנאמר בדברי חז"ל בתלמוד הבבלי, והן את ההשקפה הפילוסופית האריסטוטלית בניסוחה הימי-ביניימי בנושא זה.[10] הנה מסקנתו העיקרית:

החלומות, אין ראוי שנחשוב שהם ממין אחד ומפועל אחד, אבל נאמר שהם ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם. כי הנה יש מין מהחלומות שהם כולם דמיוניים ומפועל הכח המדמה, שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמה דימויים. ובמין הזה – אין בו שפע מ[ב]חוץ כלל (- אלא כולו הוא יצירת הכח המדמה של האדם החולם עצמו). ומאלה הם החלומות הבאים מהמזונות והיֵינות ופרקי השֵנה (- זמניה) ומזגי החולמים ובריאותם או חוליים... הם כולם חלומות שאין בהם ממש, כחלומות שחולמים הבעלי חיים בעת שינתם.

לחלומות מן הסוג הזה, אומר רי"א בהמשך דבריו, מתייחסים כל הפסוקים במקרא אשר מבטלים את ערך החלומות (ואנו הבאנו אותם בעיוננו הקודם בסעיף ב3 ו-ב4).

ויש מין אחר, שני, מהחלומות, שהם צודקים... ולהיות החלומות צודקים – נזכרו בתורה ובדברי הנביאים...[11] והם המגיעים לאדם מפאת ההשגחה הא-לוהית... על דרך שכר לעבדיו ועונש לעוברי רצונו.

ומזה המין מהחלומות הצודקים אמרה התורה (בראשית כ', ג) "ויבא א-להים אל אבימלך בחלום הלילה" וכן ללבן (שם ל"א, כד)... וגם מה שאמר שאול שלא ענהו ה' בחלומות, לא באורים ולא בנביאים (שמ"א כ"ח, ו) – היה מזה המין, שכולם היו השפעות נבואיות א-לוהיות.

... כי בהיותו יתברך יודע דרכי בני אדם בפרטיותם, ומשגיח בהם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, יהיה מהשגחתו להודיע מה שיעשה (- ה' בעולמו), אם לעבדיו הנביאים – בנבואה, ואם למטה מהם – בחלומות צודקים... והיה תכלית ההודעה הזאת ההשגחיית, ליישר בני אדם לשיקבלו מתת א-לוהים, ויכירו וידעו מה הם הדברים המושגחים ממנו יתברך, על צד השכר או העונש.

ולכן נתייחסו חלומות יוסף וחלומות פרעה הצודקים לא-ל יתברך, באמרו (מ"א, כח) "אשר הא-להים עושה הראה את פרעה", וכן דניאל, ייחס חלומות נבוכדנצר לא-לוה יתברך (דניאל ב', כח)... וחלומות הסריסים וחלום פרעה מורים על היות ההודעה ההיא כולה השגחיית מאתו יתברך, מכוונת לענייני יוסף והצלחתו ולרדת אבותינו מצרים.

דבריו אלו של רי"א תואמים את הדברים שהבאנו בעיון הקודם, במה שנוגע להשקפת המקרא על החלומות (אלא שהם מנוסחים בדרך שונה). עתה בא רי"א לענות על שאלה מתבקשת, אשר לא עלתה בעיון ההוא:

וכי תאמר בלבבך: במה ייבדלו חלומות השוא המשובשים, מהחלומות הצודקים המושפעים (- מאת ההשגחה) אצל החולם אותם? אני אשיבך מלין, שכבר יימצאו על זה שני אותות עצמיים: האחד הוא, שהחלום הצודק יבא מסודר ונכון, כי להיותו מושפע – עם היות שהכוח המדמה יגשים (- יצייר בסמלים מוחשיים) השפע ההוא ויחקהו במשלים ודמיונים אחרים – אין ספק שיבוא תמיד בסדר נכון ומוכן, יורה על מה שיורה. אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סידור, מבולבלים, עם עירוב דברים זרים ממנו, וכמאמר שלמה (קהלת ה', ב): "כי בא החלום ברוב ענין".

והאות השני הוא, שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול, מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים. כי כמו שהחלום הנבואיי יעשה רושם והתפעלות עצום בנפש הנביא, וכמו שנאמר (ירמיה כ, ט): "והיה בלבי כאש בוערת" וגו', מה שלא יעשה כל כך רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי... ככה בחלומות הבלתי נבואיים, יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו, מה שלא יעשה בו החלום הדמיוני המשובש...

ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מענייני אברהם ויעקב, והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת הא-להים. ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות: "ויקץ" – קודם ענין השיבולים – להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום של הפרות... שהקיץ ונפסקה שנתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש. וכן בנבוכדנצר נאמר (דניאל ב', א): "ותתפעם רוחו", כי ההתפעמות הוא הוראה גדולה באמתת החלום.[12] וזהו אמרו שם גם כן: "ושנתו נהייתה עליו", כלומר נשברה ונפסקה ממנו, מלשון: "נהייתי ונחלתי" (שם ח', כז). ואין כן בחלומות השוא, כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו. לא יתן לב לדבר במה שיחלום.[13]

על שני הפרמטרים הללו ניתן להוסיף פרמטר שלישי, בהתאמה לדברינו בעיון הקודם (סעיף ב4): החלום 'הצודק', שמקורו בשפע שמשפיעה ההשגחה על האדם, יבוא תמיד עם פתרון 'צודק', בין אם בגוף החלום, בי אם באמצעות שליח שההשגחה שולחת אל החולם, כדי שהלה יפתור לחולם את חלומו. וכדברי רד"ק שהבאנו בעיון הקודם (סעיף ג6): "כמו שהחלומות שלו, והוא יחלים בני אדם ויראה להם העתידות, כן שלו הפתרונים, שישכיל בני אדם להבין דברי החלומות ופתרונם, שאם לא יימצא פותר – יהיו החלומות לבטלה!".

ג. יוסף בעמדו לפני פרעה

אחר ההקדמות הללו הבה ניגש אל היחידה הסיפורית הכלולה בפרק מ"א, ונדון בה על פי מה שעלה בידנו בעיון הקודם ובעיון הנוכחי עד כאן.

 

1. טיב חלומו של פרעה

לקורא, המגיע אל תיאור חלומו הכפול של פרעה בראש סיפורנו לאחר שסיים את קריאת הסיפור הקודם, ברור כבר מראשית קריאתו כי לפניו 'חלום חידה נבואי' (או במונחים של רי"א: 'חלום צודק מושפע'). דבר זה מסתבר לו קודם כל מחמת ההקשר: לאחר שני חלומותיהם של שרי פרעה, שהתברר בוודאות גמורה כי היו הודעות על העתיד מאת הא-לוהים, קל וחומר שחלומו של המלך עצמו – מאת הא-לוהים ניתן. שהרי עניינה של ההשגחה הא-לוהית במלכים, מנהיגי מדינות ועמים, יותר מאשר בשריהם, כנאמר:

                משלי כ"א, א        פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.

תופעה נוספת המחזקת 'קל וחומר' זה היא, שבעוד שאת חלומותיהם של שרי פרעה נתנה לנו התורה לשמוע מפיהם של החולמים, הרי את חלומו הכפול של פרעה אנו שומעים – או מוטב לומר 'רואים' – בתיאור הכתוב עצמו. דבר זה, שאין לו אח ורע בכל המקרא, נותן לחלומו של פרעה משקל רב ביותר.[14]

אף הפרמטרים שקבע רי"א להכרת 'החלום הצודק המושפע', ושהבאנו אותם בסוף הסעיף הקודם, תומכים בהיות חלומו של פרעה מושפע מאת ה': ראשית, החלום בא כשהוא מסודר להפליא, וסדר זה מתחזק דווקא מפני כפילותו של החלום: אותה שיטה, אותם מספרים, ואותם שלבים מופיעים בדייקנות הן בגרסה הראשונה של החלום והן בגרסתו השנייה.

שנית, פרעה מקיץ באמצע חלומו מרוב התרגשותו מחלום הפרות, ומקיץ שנית מאותה סיבה לאחר חלום השיבולים – "והנה חלום" (פסוק ז): "להגיד שהיה החלום כל כך מסודר, שהיה נראה לו בחלומו כאילו היה הדבר בהקיץ, אבל כאשר הקיץ פרעה, אז הכיר והרגיש בעצמו שהיה חלום מה שראה" (ר"י אברבנאל). לאחר מכן נאמר (פסוק ח): "ויהי בבקר ותפעם רוחו". נמצא שקריטריון 'ההתפעמות' מן החלום – מופיע כאן במלואו.

בהמשך הסיפור יתאשר דבר היותו של חלום פרעה מאת ה' הן בעצם זימונו של יוסף כדי לפתור את חלום פרעה, (הפרמטר השלישי שהצענו לעיל) והן בדבריו המפורשים לפרעה. האישור האחרון והמכריע מגיע לקראת סיום סיפורנו:

                נג             וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

                נד            וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא

                                כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף...

 

2. מדוע שלח ה' לפרעה את חלומו

מדוע שלח ה' לפרעה מלך מצרים חלום חידה שיש בו הגדת העתיד? הקורא, שהתקשה בשאלה דומה ביחס לחלומות שר המשקים ושר האופים בסיפור הקודם, נוטה לענות גם תשובה דומה: חלומו של פרעה משמש כמכשיר ביד ה' להוציא סופית את יוסף מבור כלאו ולהעלותו לגדולה כמשנה למלך מצרים. וזאת, על ידי כך שיוסף הוא שיפתור את חלומו של פרעה, לאחר שנכשלו בכך 'כל חרטומי מצרים וכל חכמיה'.

תשובה זו ודאי תשובה נכונה היא, אלא שבסיפורנו היא חלקית בלבד. הרעב העומד לבוא בעוד שבע שנים יהיה רעב כבד וממושך, שיפגע קשות בארץ מצרים, אך גם בארצות רבות הסמוכות לה. פרעה מלך מצרים, הממלכה האדירה, הוא האדם שעליו מוטלת האחריות לגורל עמו ולגורל עמים שכנים בשנות הרעב הללו, וה' ברחמיו מגלה לו בחלום חידה נבואי את העתיד כדי שיתכונן אליו וכדי ש'לא תכרת הארץ ברעב'.

זהו ההבדל בין חלומם המצומצם של שר המשקים ושל שר האופים, אישים חסרי חשיבות כשלעצמם, שחלומם מודיעם על אירועים פרטיים שיקרו להם והנוגעים אך להם עצמם, ובטווח זמן של שלושה ימים, לבין חלומו של פרעה שנוגע למצרים כולה, ולמעשה לארצות נוספות, והוא עוסק בטווח זמן של ארבע-עשרה שנה.

אולם גם תשובה זאת היא חלקית. ספר בראשית, החל מפרשת לך לך, מתמקד בקורותיה של משפחה אחת – משפחת האבות. משפחת האבות בדור הנוכחי שבו אנו עומדים, משפחה גדולה ומסועפת היא, ועיקר פרנסתה הוא ממרעה הצאן. מעמדה הכלכלי רופף מטבעו. שבע שנות רעב שיפגעו גם בארץ מצרים וגם בארץ כנען עלולות להיות הרות אסון ביחס למשפחה זו. עלייתו של יוסף לגדולה בארץ מצרים, והכנתו את מצרים לשנות הרעב, נחוצה לא רק לעם המצרי ולעמים השכנים בכללם, אלא בייחוד למשפחתו שלו – משפחת האבות. זו השליחות המוטלת על יוסף, כפי שהוא עצמו מבין אותה ומבטא זאת בדבריו לאחיו בשעה שהוא מתגלה להם:

                מ"ה, ה   כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם.

                         ו     כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר.

                         ז     וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ

                                וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.

ובכן, ה' שולח את החלום לפרעה לטובת משפחת יעקב.

אולם גם בכך לא מתמצית התשובה. הרעב, כפי שהוא מופיע בסיפורנו, הוא נתון אוניברסלי קבוע וחסר פשר, וחלום פרעה נועד לאפשר לפרעה, ליוסף ולעם המצרי להתכונן לקראתו. אולם בהכירנו את התכנית הא-לוהית שסיפור יוסף ואחיו מממש אותה – "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם..." – הופך הרעב עצמו להיות אמצעי למימוש התכנית הא-לוהית – להוריד את יעקב וביתו מצרימה.[15]

נמצא שחלום פרעה ניתן לו כדי... שה' יוכל להגשים באמצעותו את הברית שכרת עם אברהם בין הבתרים, כדי שיעקב ובניו ירדו למצרים ואז תחל הגלות, וכדי שלאחריה יוציאם ה' ממצרים וייתן להם את ארץ כנען.[16]

 

3. מניין ידע פרעה מהו הפתרון האמיתי לחלומו?

פרעה לא היה מודע כמובן להיות חלומו חלום חידה נבואי מאת ה', ולא לסיבות השונות שבגללן ניתן לו חלום זה. אמנם ודאי חש אף הוא שאין זה חלום רגיל, מאלו שהוא רואה דבר ליל בלילו. זאת, הן בגלל הסדר, הבהירות והשיטתיות הבאים בחלומו הכפול (- הפרמטר הראשון שנתן רי"א ל'חלום צודק מושפע') והן בגלל ההתפעמות הרבה שגרם לו חלום זה (- הפרמטר השני). נראה שמפני דברים אלו מגיב פרעה תגובה מעשית שאף היא אינה אופיינית לחלומות רגילים:

                ח             וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ

וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ                                   

מסתבר שאל אלו היה פרעה רגיל לפנות תדיר, לאחר כל חלום מיוחד שהיה חולם, כנהוג בתרבות המצרית (ובתרבויות נוספות של עמי הקדם). אולם הפעם אין הוא פונה לאחד מהם, או לאחדים, אלא אל כל החרטומים ואל כל החכמים – מה שמעיד על החשיבות הרבה שמייחס פרעה לחלומו.

התוצאה של פנייתו זאת מאכזבת אותו:

                                וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.

אין זה מסתבר שכל החרטומים והחכמים הרבים של מצרים עמדו נדהמים ושותקים מול פרעה. מה יום מיומיים? וכי לא יכלו להגות פתרון יצירתי לחלומו של פרעה כפי אומנותם, וכפי שעשו לחלומות אחרים של פרעה?[17] לפיכך נראה שדברי המדרש (בראשית רבה פט, ו) שאותם מביא רש"י לפס' ח הם פשוטו של מקרא:

"ואין פותר אותם לפרעה" – פותרים היו אותם, אבל לא 'לפרעה'[18]. שלא היה קולן נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם. שהיו אומרים: שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר.[19]

במדרש עצמו יש המשך לדברי החרטומים:

וכן אמרו: "שבע שבלים הטובות" – שבע אפרכיות אתה מכבש, "שבע שבלים הרעות" – שבע אפרכיות מורדות בך.[20]

הדוגמאות המובאות במדרש אינן בהכרח אלו שנאמרו על ידי החרטומים, אבל דוגמאות אלו בהחלט מהוות המחשה לסגנון הפתרון האופייני להם.

ובכן, מדוע לא היה קולם של חרטומי מצרים וחכמיה נכנס באזניו של פרעה, ומה טעם "לא היה לו קורת רוח בפתרונם"?

שאלה זו היא הצד האחד של המטבע, שצדו השני הוא השאלה מדוע פתרונו של יוסף נכנס בלבו של פרעה, והוא קיבל אותו ללא כל פקפוק? והלא "פרעה לא היה יודע חכמת הפתרון, ובמה ייוודע אפוא שלא היו פותרין אותו (- החרטומים) כראוי, ושפתרון יוסף היה אמיתי" (שאלת רי"א).

נחמה ליבוביץ ע"ה הקדישה לשאלה כפולה זו את עיונה לפרשתנו 'וייטב הדבר בעיני פרעה' (עמ' 323-320), והחפץ בתשובות השונות ימצאן באותו עיון. אנו נצטרף לתשובה שהיא מביאה בסוף עיונה, אך ננסח אותה על פי הנחות עיוננו הנוכחי והקודם בדבר ההבדל בין חלום רגיל, שהוא יצירה עצמית של החולם, לבין חלום חידה נבואי, הניתן לו מאת ה'. בעיון הקודם אמרנו בסעיף ב₄ (וחזרנו על כך בעיון זה בסוף הסעיף הקודם) כי חלום חידה הניתן לאדם מאת ה' (מה שרי"א מכנה 'חלום צודק מושפע'), תמיד מכיל בדרך זו או אחרת גם את פתרונו. וכך פירשנו את הנאמר על חלומות שר המשקים ושר האופים (מ', ה) "ויחלמו חלום שניהם... איש כפתרון חלמו" (ושוב נאמר דבר זה בלשונו של שר המשקים – מ"א, יא) – כי כל אחד משני שרי פרעה ראה בחלומו גם את פתרון חלומו, אך שכחו.

דבר זה אמנם לא נאמר בסיפורנו על פרעה, אך מסתבר שגם פרעה ראה בחלומו את הפתרון, ודבר זה לא נאמר, משום שהכתוב מתחיל לתאר באופן מיידי את המראה שראה פרעה "ופרעה חלם והנה עמד על היאֹר...", ולא עסק בנסיבות הקשורות בחלום, כפי שעשה ביחס לשני שרי פרעה.

אולם מה שלא אמר הכתוב, הוסיף מדרש שמקורו נעלם, ושנכלל בתוך מדרש הגדול:

(טו) "ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אותו" – אמר לו יוסף: מי הודיעך שלא פתרוהו כראוי?[21] אמר לו: כשם שראיתי את החלום כך ראיתי פתרונו, לכך אינן יכולין לשחק בי.[22]

מסתבר שמדרש זה אומר את דבריו על פרעה בעקבות מה שנאמר על שרי פרעה כי ראו לא רק "איש חלומו", אלא גם "איש כפתרון חלומו".[23]

נחמה מציעה לזהות את הרעיון הגלום במדרש זה עם תשובתו של ר"י אברבנאל  לשאלה הכפולה הנידונה כאן:

כבר שאלתי (- ראה ציטוט שאלתו בסעיף זה לעיל) מאין ידע פרעה שהיה פתרון יוסף אמיתי, ושלא היו אמיתיים פתרוני החרטומים... אבל אמתת זה הוא, כי החולם חלום צודק (- חלום מושפע מאת הא-לוהים) יראה העניין כמו שהוא מושפע עליו מההשגחה הא-לוהית... אלא שהכוח המדמה יגשים אותו השפע ויחקה אותו בחיקויים והֶמשלים. ולכן, כשהפותר אומר לחולם הנכון והאמת, מיד יזכור החולם וירגיש בנפשו שזהו מה שראה... ומפני זה אמר פרעה לעבדיו (פס' לח) "הנמצא Fזה איש אשר רוח א-להים בו", כי הגיד להם פרעה כי זהו מה שראה באמת.[24]

ויפה ביארה נחמה את דבריו:

אין החולם רואה תחילה את חלומו ואחר כך את פתרונו, ובהקיצו בבוקר ישכח את פתרונו ויזכור חלומו בלבד. לא כן, לא בזה אחר זה ייראה חלום ופתרונו, אלא... הוא 'רואה' את פתרונו בתוך חלומו, כגרעין בקליפה, כרעיון הטמון ומתחבא בתוך סמלים, בתוך תמונות וציורים ועלילה, וכל אותן קליפות נשארות בזכרונו ונעלם ממנו התוך, הפנים המסומל בהם, אך כמובן מיד עם היאמר לו הפתרון הנכון, מיד תתעורר גם בו ידיעתו את אשר ראה בחלומו, והייתה לו הוודאות, לא על ידי סימן חיצוני, אלא על ידי עדות לבו הוא.

 אלא שנחמה רואה דברים אלו כאמורים בכל חלום שרואה אדם, וכפי שכתבה בעיון לפרשת וישב ('ניכרין דברי אמת' עמ' 302):

עלינו לזכור מה שלימדונו יודעי חלומות בזמן הזה (- כוונתה לפרויד) והוא: הן החולם אינו רוצה ולכן גם אינו יכול להבין את שפת חלומו. וכבר אמר זאת אברבנאל בדברים הנראים כלקוחים מספרי פסיכולוגים בני זמננו, שהחולם בהקיצו זוכר את הסמלים הריקים, את התמונות, את המשלים ושוכח את המשמעות, את הנמשל, את המסומל המקופל בציורי חלומותיו כגרעין בתוך הקליפה.

אפשר שדבריה במה שנוגע לחלומות בכלל אכן צודקים, אך לא לכך התכוון ר"י אברבנאל: הוא דיבר בפירוש על 'החלומות הצודקים' המושפעים מן ההשגחה הא-לוהית. כיוון שמקורם של אלו אינו בתת-מודע, אין טענתו של פרויד, כי החולם אינו רוצה להבין את שפת חלומו, תקֵפה  ביחס אליהם.

 

4. ההתייחסות אל יוסף כחרטום

בראות שר המשקים, אשר הושב על כנו לתת כוס פרעה בידו, את מצוקת מלכו, נזכר במצוקתו שלו כאשר היה אסור בבית הסוהר וחלם חלום ופותר אין אותו. ובעל כרחו הוא מזכיר את יוסף לפני פרעה, כאשר נתבקש לעשות לפני שנתיים ימים, אך שכח. לא לטובת יוסף מעלה כפוי טובה זה עתה את זכרונו לפני פרעה, אלא ודאי לטובת עצמו. ראייה לכך היא הדרך שבה הוא מתאר את יוסף:

יב            וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים.

ופירש רש"י את דבריו: "ארורים הרשעים, שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון".

האם שר המשקים מציג את יוסף כמי שזכה לפתרון החלומות מאת הא-לוהים, וכפי שיוסף עצמו אמר אז לשרי פרעה (מ', ח) "הלוא לא-להים פתרנים"? לא ולא: שר המשקים אינו מזכיר כלל את שמו של א-לוהים, אלא הוא מציג את יוסף כמומחה, שמומחיותו מוכחת:

יב            ... וַנְּסַפֶּר לוֹ, וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ, אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר.

יג             וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה, אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה. [25]

ובכן, מניין לנער עברי זה מומחיות מוכחת זו בפתרון חלומות? לכך אין הסבר בדברי שר המשקים, אולם יש שמתגלה חרטום אוטודידקט, וככזה מציגו שר המשקים.

פרעה, הנתון במצוקה נפשית, מוכן להיאחז גם בקש: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף..."[26]. כיצד הוא פונה אל יוסף? כאל מומחה לפתרון חלומות, כפי שגם הוצג בדברי שר המשקים:

טו           חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ

                וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ.

אין הוא אומר: 'ואני שמעתי כי הצלחת פעם אחת לפתור את חלומות שריי', אלא "תשמע חלום – לפתור אותו" – כל חלום שאתה שומע – תהא מסוגל לפתרו. ובכן, עולה אתה במומחיותך על כל חרטומי מצרים!

 

5. בין חלומו המקורי של פרעה לבין סיפורו את החלום

יוסף דוחה את דברי השבח שמרעיף עליו פרעה, ובהצטנעות שובת לב הוא אומר:

טז           וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר:

                בִּלְעָדָי, אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.

ואז מספר פרעה ליוסף את חלומו, ואנו שומעים את סיפור החלום בשנית, הפעם מפיו של פרעה ועל פי גרסתו. בשום מקום אחר במקרא אין דבר דומה, שחלום יסופר פעמיים (ראה הערה 14). חזרה זו מוסיפה לסיפורנו פסקה בת 8 פסוקים. מדוע אפוא כופלת התורה את סיפור החלום?

התשובה על שאלה זו מחייבת השוואה מדוקדקת בין שני תיאורי החלום הללו. כמו במקומות אחרים במקרא שבהם נמצאת חזרה מעין זו, מתגלה גם במקומנו שהחזרה אינה מדויקת, וניכרים הבדלים מסוגים שונים בין סיפור הכתוב לחזרה עליו בפי דמות מדמויות הסיפור. מסתבר אפוא שבהבדלים אלו ובמשמעותם טמונה התשובה לשאלת החזרה.[27] כאשר מתגלה משמעותם של ההבדלים, ומתברר כי הם מלמדים על מגמת הדובר, יש בכך ללמד קודם כל עליו עצמו ועל תפיסתו את האירוע. אנו הרי מכירים את האירוע מתיאורו הראשון והמוסמך בלשון הכתוב. אך לשינויים שעשה הדובר ישנה משמעות גם ביחס לדמויות העומדות מולו ושומעות את גרסתו. הללו, בדרך כלל, אינן מכירות את האירוע אלא מפיו של הדובר. ובכן, כיצד השפיעו השינויים שעשה על השומעים הללו?

להלן מוצגים שני תיאורי החלום בהקבלה ובהבלטת ההבדלים ביניהם: הבחנו בין שני סוגים של הבדלים: חילופי מילים בין תיאור הכתוב לבין החזרה בפי פרעה מסומנים באותיות בולטות (בולד), ואילו מילים או משפטים המצויים בנוסח אחד אך חסרים בחברו סומנו בקו תחתי.[28]

 

חלום פרעה- סיפור הכתוב

פרעה מספר את חלומו ליוסף

א             וּפַרְעֹה חֹלֵם                 וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. ב              וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת                 יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר                 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. ג              וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת                 עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר                 רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר                 וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת                 עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד              וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת                 רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר                 אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת                 יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת                                   וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.     ה             וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית                 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד                 בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו              וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת                 וּשְׁדוּפֹת קָדִים                 צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: ז              וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת                 אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים                 הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת                 וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

יז             בַּחֲלֹמִי                 הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר. יח            וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת                 בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר                 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. יט           וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת                 עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן                 דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר                    לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה                 בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. כ              וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת                 הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת                     אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת                 הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא           וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה                 וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַתְּחִלָּה                 וָאִיקָץ.     (כב)         ָואֵרֶא בַּחֲלֹמִי                 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד                 מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. (כג)         וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת                 שְׁדֻפוֹת קָדִים                         צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: (כד)         וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת                 אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים                 הַטֹּבוֹת...

(מפאת אריכות העיון יבוא המשכו בשבוע הבא.)