תולדות עבודת ה' במזבחות -
שיעור 207
יחזקאל פרק ל"ז | המנהיג העתידי
קובץ טקסט
בשיעורים האחרונים, על מנת לבחון את משמעות הבטחותיו של הנביא יחזקאל, התייחסנו לנבואות הנחמה והגאולה של הנביא ירמיהו, וביארנו את התייחסותו לבני ממלכת ישראל, השבים בחזונו מכל הארצות שאליהן גלו עם חורבן ממלכתם, ומצטרפים לממלכת יהודה תחת שלטונו של בית דוד.
נבואתו של ירמיהו דומה במשמעותה לנבואתו של יחזקאל בפרקנו, שלפיה ה' מקבץ את בני ישראל מסביב ומביא אותם אל אדמתם.
הנביא יחזקאל (לז, כב) ממשיך ואומר:
"וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד".
מעבר לקיבוץ כל הגלויות לארץ ישראל, מדבר הנביא גם על כך שעם ישראל יהיו ל"גוי אחד", כלומר אומה אחת, והפילוג בין שתי הממלכות יסתיים. נראה שהדרך לאיחוד זה, וגם הביטוי הבולט ביותר שלו, יהיו בכך שלכולם יהיה מלך אחד, ולא שני מלכים, כפי שהיה מימי ירבעם בין נבט ורחבעם עד ימי הושע בן אלה וחזקיהו. מבחינת הנביא, עניין זה הוא החזרת עטרה ליושנה, כפי שניתן לראות בכל נבואות הנחמה שלו.
בשיעור זה ברצוננו לבחון את מעמדה של ההנהגה העתידית בישראל – תחילה בספר יחזקאל עצמו, ולאחר מכן, בשיעורים הבאים, בדבריהם של נביאים נוספים.
כינויי המנהיג בספר יחזקאל
נתחיל בפרקנו (לז). מחד, הוא מדגיש כי "מלך אחד יהיה לכולם" (פסוק כב). יתרה מזאת – הוא מציין כי "וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם" (פסוק כד), וכן "וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם" (פסוק כה).
מפרק זה נראה כי הנביא משתמש בארבעה ביטויים כדי לתאר את המנהיג העתידי: 'עבדי', 'רועה', 'מלך' ו'נשיא'. ייתכן כי התארים 'מלך' ו'נשיא' מבטאים הנהגה רשמית וממוסדת, ואילו הביטויים 'עבדי' ו'רועה' מרוככים ועדינים יותר, והם מופיעים בנבואות שלאחר החורבן. ננסה לבחון את המשמעות של הביטויים השונים, ומתי ובאלו הקשרים הם באים לידי ביטוי.
עבדי דוד: כינוי זה מופיע ביחס לדמויות שונות כביטוי לאדם הנאמן באופן מיוחד לקב"ה. בין הדמויות הללו ניתן למצוא את אברהם, יעקב, משה, ישעיהו וזרובבל בן שאלתיאל.
דוד המלך מוזכר פעמים רבות לאורך התנ"ך כ"דוד עבדי", וכן כ"עבדי דוד". כאשר הנביא יחזקאל מתייחס למנהיג העתידי, הוא מדגיש את היותו של דוד עבדו של הקב"ה.
רועה:[1] הנביא הקדיש ל"רועי ישראל" פרק שלם – פרק לד. אמנם גם הנביא ירמיהו (כג, א-ו) ניבא על רועי ישראל, אך ברור מן ההקשר כי ירמיהו דיבר אל מלכי יהודה – מיאשיהו ועד צדקיהו, והוכיח אותם באופן מעשי על דרכי ההנהגה והשלטון שלהם. הנביא יחזקאל, הנמצא בבבל, אינו מדבר ישירות אל המלכים (מה גם שחלק מנבואותיו נאמרו לאחר חורבן הבית),[2] ועל כן אין לפנינו נבואת תוכחה, כנבואת ירמיהו, אלא חלק מנבואות הנחמה של יחזקאל.
אמנם הוא מתאר את מעשיהם הרעים של הרועים, אך הוא עושה זאת על מנת להבליט את השינוי באישיותם של הרועים וביחסם לצאנם.
בנוסף, הוא מדבר על הקמת רועה מבית דוד, והשלום והברכה שישררו בארץ בימיו. במסגרת זו נתמקד בדבריו של הנביא (לד, כג-כד) על הרועה מבית דוד ובמשמעותם:
"וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה: וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי".
תחילה מדגיש הנביא כי בשונה ממה שהיה בעבר, בזמן הגאולה יהיה לעם ישראל רועה אחד בלבד, כלומר שתי הממלכות יתאחדו (כפי שמבואר בהרחבה בפרק לז). שנית, סביר להניח כי שינוי כינויו של המנהיג מ'מלך' ל'נשיא' נועד להביע את ההסתייגות של הנביא מן המלוכה, כשהוא מדגיש כי ה' יהיה להם לאלוהים, ודוד יהיה נשיא בתוכם.
במידה מסוימת, דברי הנביא יחזקאל כאן מהווים המשך למגמת הדברים שאמר הנביא שמואל כאשר בני ישראל ביקשו ממנו להמליך עליהם מלך (שמואל א יב, יד):
"אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם".
בין מלך לנשיא בספר יחזקאל
הביטויים 'מלך' ו'נשיא' מופיעים שניהם בספר יחזקאל, אך ניתן לראות חלוקה מעניינת בין שני הכינויים. עד חורבן הבית נעשה שימוש בעיקר בכינוי 'מלך' (כינוי הנמצא בשימוש תמידי בנוגע למלכי הגויים), פרט לשלושה מקומות שבהם מופיע הכינוי 'נשיא' (ז, כז; יב, י; כא, ל). בפרק לז, שנאמר לאחר החורבן, נקרא המלך שימלוך אחד שובם לציון פעם אחת בשם 'מלך' – "ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם", ואילו בפרק שלאחריו נאמר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".[3]
בנבואות שלאחר פרק לז (ובכל פרקי החזון הגאולי הגדול שבסוף הספר, פרקים מ-מח, שבהם הוא מתאר את מקום אחוזתו ומעמדו העתידי של הנשיא במקדש העתידי) משתמש הנביא יחזקאל רק בכינוי 'נשיא'.
גם בתורה משמש הכינוי 'נשיא' לתיאור מנהיגי העם, עוד לפני שמופיע הכינוי 'מלך' (המופיע רק בדברים יז, יד-כ). סביר להניח כי השימוש בכינוי 'נשיא' נועד להזכיר את אופי המנהיגות שהיתה בעם ישראל לפני הופעת המלכות, בזמן שבראש השבטים יעמדו נשיאים, אך בעיקר להאדיר את כבוד ה' ומלכותו בישראל מעל לכבודו של מלך בשר ודם.
בתקופת הביניים שני הכינויים – 'מלך' ו'נשיא' – משמשים בערבוביה.
על פניו, הסבר פשוט לחלוקה בין הכינוי 'מלך' בפרקים שלפני החורבן לבין הכינוי 'נשיא' המופיע לאחר החורבן (ובאופן מובהק – בפרקי הגאולה), הוא כי הכינוי 'מלך' מתייחס לאופי הנהגתם של המלכים כפי שהייתה בסוף ימי הבית הראשון, שרובם (פרט לבודדים, כיאשיהו) נכשלו בהנהגתם והעם חטא בתקופתם בחטאים חמורים – עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות וחוסר צדק שהביאו בסופו של דבר לחורבן הבית. על כן אזכוריו של ה'מלך' ביחזקאל הם בדרך כלל שליליים. אמנם במקומות מסוימים הנביא מתייחס למלך באופן חיובי, אך הדבר נובע מכך שהוא עוסק במלכות בית דוד העתידית.
אחד הכשלונות המרכזיים של השלטון המלכותי היה בכך שלמעשה המלכים לא גרמו להופעת שכינה בקרב העם אלא להיפך, ופעמים גם היו מעורבים בהכנסת עבודה זרה למקדש עצמו, כפי שעשו המלכים אחז, מנשה ואמון. הציפייה מן הנשיא היא שיקרב את העם כולו אל הקב"ה. מתוך הבנה זו נוכל בהמשך להבין מהם תפקידיו המיוחדים של הנשיא.
על מנת שנוכל לבחון באופן יסודי יותר את המשמעות העמוקה של השימוש בכינוי 'נשיא' בפרקי הגאולה והנחמה של הנביא יחזקאל, עלינו לבחון מהי משמעותו של כינוי זה בתורה ובדברי הנביאים שקדמו ליחזקאל. בחינה זאת תסייע לנו להבין מהו טיב השינוי שהנביא רואה בהנהגה העתידית של האומה, בהשוואה לשלטון המלוכני של מלכי יהודה בסוף ימי הבית הראשון.
מעמד הנשיא בתורה ובנבואה[4]
בספר בראשית (כג, ו) אומרים בני חת לאברהם "נשיא אלוהים אתה בתוכנו". תואר זה מביע הערכה וכבוד, אך הוא אינו מגדיר תפקיד או מעמד שלטוני כלשהו. אולם באזכור השני בספר בראשית, "שכם בן חמור החוי נשיא הארץ" (לד, ב), נראה שהכוונה לתפקיד ממשי – מנהיג המקום. ייתכן כי מעמדו איפשר את לקיחת דינה בכח ואינוסה, מתוך תחושת עליונות של המנהיג, החש כאילו הוא עומד מעל החוק והמוסר, ואולי הדבר מסביר גם מדוע הסכימו כל אנשי העיר למול על פי דרישתו.
אמנם, מצינו בספר בראשית גם מספר התייחסויות למלך. בפרק יד, במהלך תיאור מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים, מוזכר "מלכיצדק מלך שלם". בהמשך מוזכרים "אבימלך מלך פלישתים" (כו, ח) וכן "המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל" (לו, לא), ומכאן שישנו הבדל בין 'מלך' ל'נשיא', גם אם תפקידו של כל אחד מהם אינו מוגדר באופן מדויק.
בספר שמות (כב, כג) אומרת התורה "אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור". תואר זה מתפרש במפרשים בשלוש הבנות עיקריות:
1. אדם בעל שררה הפחותה ממלכות, העומד בראש חבורת אנשים מוגדרת – גדולה או קטנה (כך תרגמו יונתן ואונקלוס).
2. מלך ממש המקביל בפסוק זה לדיין, כדברי הרשב"ם – "לפי שהמלכים והדיינים דנים דיני ממונות ונפשות" (כך פירש גם הרמב"ן על אתר).
3. המלך או נשיא הסנהדרין (כך פירש הרמב"ם בספר המצוות, לא תעשה שטז, ובהלכות סנהדרין כו, ב).
בספר ויקרא, בפרשיות קרבנות החטאת והאשם, מבחינה התורה בין ארבעה חוטאים: כהן גדול, כל עדת ישראל, נשיא ואדם יחיד. לשון התורה היא "אשר נשיא יחטא" (ד, כב). האבן עזרא על אתר מפרש כי מדובר על נשיא בית אב – נשיא שבט, כלומר כל אדם האוחז בהגה שלטון ובעל התואר 'נשיא' כלול בהלכה זאת. כאן כל נשיא נכלל בביטוי 'נשיא', ואילו כשהתורה מתייחסת לכהן הגדול היא אומרת "אם הכהן המשיח" – הכהן המיוחד שנמשח בשמן המשחה. אך המשנה בהוריות (ג, ב) אומרת: "איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר 'מכל מצוות ה' אלוהיו', שאין על גביו אלא ה' אלוהיו". כלומר, הנשיא הוא זה שמעליו אין כל סמכות זולתי הקב"ה. הירושלמי (שם) קובע שדין זה שייך רק במי ששלטונו מקובל על העם, ולא במי שמושל בזרוע, ומציין כי "כל אותן שישה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום – שעירה היה מתכפר לו כהדיוט". כלומר, בחודשים הללו דוד היה מקריב קרבן חטאת רגיל, כמו כל יחיד מישראל, ולא כנשיא. אם כן, התורה מתייחסת כאן לשליט בפועל, ששלטונו מקובל על העם, אף אם אין הוא נושא בתואר 'מלך'.
לגבי השימוש בלשון "אשר נשיא יחטא", במקום 'אם נשיא יחטא' מסביר הספורנו כי החטא שכיח יותר אצל שליטים – "כי אמנם זה דבר מצוי שיחטא". מציאות זו מסבירה היטב את הציוויים המפורטים על חובתו של המלך לכתוב ספר תורה שיהיה עמו "כל ימי חייו... לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל" (דברים יז, יח-כ).
אך מצאנו גם את הכינוי 'נשיאים', בלשון רבים, כגון בנדבת המשכן – "והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים" (שמות לה, כג), וכן בתיאור קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן (במדבר ז). מכאן נראה שמועצת הנשיאים היוותה ממסד הנהגתי מסוים ביחס לכלל העם.
נראה גם כי בכל הקשור לנחלת הארץ היה לנשיאים מעמד מיוחד: כך אצל בנות צלפחד – "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה", כך בחלוקת הארץ, כשכל נשיא דאג לשבטו – "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בין נון, ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחול את הארץ".
הנשיאים מוזכרים גם בתיאור חזרתם של אנשי החיל ממלחמת מדין – "ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם" (במדבר לא, יג), ונקבע אות מיוחד לזימונם בעזרת תקיעה בחצוצרות (במדבר י, ב-ד).
בספר יהושע (ט, טו-כא), במהלך כריתת הברית עם הגבעונים, עומדים הנשיאים לצידו של יהושע וממלאים תפקיד מרכזי:
"וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים: וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים: וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם: זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים".
אם כן, נראה כי לצד המנהיג הייתה מועצת נשיאים, שכל אחד מהם ייצג את שבטו, וכך הובטחו האינטרסים של כל חלקי העם. אין כל פירוט של סמכויותיה של מועצה זו, אך נראה שהיו לה סמכויות מעשיות. בכל אופן, בכל הופעותיהם של הנשיאים בספר במדבר הכינוי 'נשיא' מתייחס לאדם המייצג חלק מן העם, בית אב או שבט, אך לא למנהיג העם כולו, ועל כן ישנם נשיאים רבים.
החל מספר שמואל אנו רואים שלטון בעל אופי של 'מלך' ו'מלוכה', אך בספר מלכים א (יא, לב-לד), בתיאור הפגישה בין אחיה השילוני לירבעם, שוב מוזכר ה'נשיא' כתואר המבטא מלכות חלקית, שחלק מסמכותה ניטל ממנה:
"וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו: וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי".
סקירה קצרה זו מראה כי ישנן דעות שונות בנוגע לזיהויו של ה'נשיא' – האם זהו שם נרדף למלך לכל דבר ועניין, או שמדובר על תפקיד שיש בו שררה משמעותית, אך אין לו הסמכויות והיקף השלטון שיש למלך. על פי ההבנה השניה יתכן שהנשיא שותף בהנהגת העם לצד המנהיג, כשלרוב מדובר על נשיא שבט או בית אב.
בשיעור הבא ננסה, בעזרת ה', לבחון מהם תפקידיו של הנשיא (בהנחה שאין לזהות אותו עם המלך), במה הם שונים מתפקידי המלכות כפי שהיתה בסוף ימי הבית הראשון, ומהי המשמעות של השינוי הזה ביחס לחזון הנבואי של יחזקאל על ההנהגה העתידית של האומה.
|
* * * * * * *
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
* * * * * * *
|
[1] לסוגיה זאת כבר הקדשנו שיעור בעבר, כשעסקנו בפרק לד, ועל כן נביא כאן רק את תמצית הדברים.
[2] בימי הנביא יחזקאל נותרו לכל היותר שני מלכים – יהויכין וצדקיהו. זמנה של נבואה זו אינו ידוע לנו, וייתכן שהיא נאמרה לאחר החורבן, ואם כך – צדקיהו כבר לא היה בין החיים, ויהויכין היה נתון בשבי הבבלים.
[3] גם בפרק ז (פסוק כז) מופיעים בפסוק אחד הכינויים 'מלך' ו'נשיא': "הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אוֹתָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
[4] נושא זה רחב ביותר, ונביא כאן את הדברים בתמצית. נלך בעקבות דבריו של הרב שביב במאמרו על מוסד הנשיאות, שמעתין 129-130, עמ' 17-23.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)