יין שנגע בו מחלל שבת

  • הרב אביעד ברטוב

יין שנגע בו מחלל שבת

בשבוע שעבר הרחבנו את הדיבור בעניין איסורי יין נסך ו'סתם יינם', וראינו כי חלק מהאחרונים סבורים שדינו של יין מפוסטר הוא כיין מבושל, שאין בו איסור יין נסך. עם זאת, בעיקר בתעשיות יין האיכותי, אין נוהגים לפסטר את היין, ויש בו בעיה של יין נסך.

השו"ע (יו"ד קכ"ד, ח) פוסק שיין שנגע בו יהודי מומר - פסול לשתייה משום 'סתם יינם'. האם החילונים מחללי השבת של ימינו נחשבים למומרים, הפוסלים יינות במגעם?

פתרון שאלה זו נעוץ בסוגייה שהתלבט בה הר"ן (ע"ז ט ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה כפרה): משום מה נאסר יין שנגע בו מומר? אם טעם איסור 'סתם יינם' הוא משום חתנות - שמא השתייה מיינו של הגוי תקרב בין היהודי לגוי, ובסופו של דבר ישא היהודי את בתו - הרי לא מצאנו איסור לשאת בת של מומר?! אין מנוס, אם כן, מהמסקנה כי רק מומר לעבודה זרה אוסר יין במגעו, משום חשש שמא הוא ניסך את היין לעבודה זרה, וכך פסק ה"בית יוסף". על בסיס פסיקה זו, טען ה"אגרות משה" (או"ח ח"ה סי' ל"ז) שיין שנגע בו יהודי חילוני - מותר בשתייה, שכן החילונים אינם מומרים לאיסור עבודה זרה אלא לאיסור שבת. אמנם, ה"אגרות משה" עצמו מביא שמנהג הראשונים היה לאסור גם יין שנגע בו מחלל שבת, אך מסיק שזהו מנהג בלבד, ולא הלכה פסוקה.

בשו"ת "בניין ציון" (ח"ב סי' כ"ב) דן רבי יעקב עטלינגר, מגדולי הרבנים במאה ה-19, בשאלת היחס לחילוניים בני זמנו, שהיו בעצם משכילים רפורמיים. בתחילת דבריו, הוא טוען ש"לפושעי ישראל שבזמנינו, יש לדון אם אין להם דין 'אומר מותר' [= יהודי החושב שמותר לעשות את האיסורים שהוא עושה], דהווי דווקא שוגג קרוב למזיד, אחר שבעוונותינו הרבים פשתה המספחת לרוב עד שנעשה חילול שבת אצל רובם כהיתר". נימוק נוסף שמביא הרב עטלינגר להתיר רלוונטי במיוחד לחילוניים של ימינו: "ועוד, שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן. והרי מחלל שבת - האי טעמא שנחשב כמומר, מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה הרי מודה בתפילה וקידוש על מעשה בראשית". מסיבות אלו, מסיק הרב עטלינגר כי "לענ"ד, אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם - תבוא עליו ברכה, אכן - גם המקלים יש להם על מה שיסמכו".

בעוונותינו הרבים, המציאות בת זמננו אינה שונה מזו של רבי יעקב עטלינגר. אף ה"חזון איש" (בהקשר אחר) קבע שהחילונים של זמנו אינם נחשבים למומרים, אלא ל"תינוקות שנשבו".

אמנם, הרבה פוסקים קבעו שאין להקל במגע ידו של חילוני. כן משמע מהרשב"א, מה"מנחת אלעזר", וכך אף פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל. למרות זאת, ודאי שאי אפשר למחות בידיו של המקל, הסומך על כמה מגדולי האחרונים שהקלו בכך.