דילוג לתוכן העיקרי

'ילדים וילדות משחקים ברחובותיה'

"ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" / הרב יהודה עמיטל

 

ליום העצמאות*

"כה אמר ה' צ-באות: עֹד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלִָם, ואיש משענתו בידו מרֹב ימים. ורחֹבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח', ד-ה).

נבואה זו של זכריה נראית תמוהה, שכן לכאורה אין בה שום דבר מפליא או מרגש במיוחד: בסך הכל זקנים ישבו וילדים ישחקו. דברי הגמרא הידועה בסוף מכות רק מגדילים את התמיהה:

"וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב 'ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו' - וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' ', בזכריה כתיב: 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם' - עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!" (כד.-כד:).

לכאורה הדבר מפליא: מכל נבואותיו הרבות של זכריה, לא מצא רבי עקיבא נבואה להתנחם בה אלא נבואה זו, אודות זקנים היושבים ברחובות ירושלים? הרי לזכריה היו נבואות גדולות ומבטיחות הרבה יותר, הכוללות ניסים גלויים!

ייתכן שבנבואות הניסיות אין חידוש גדול כל כך: כשם שהפורענות לא היתה טבעית, כך הגאולה לא תהיה טבעית. החידוש הוא דווקא במציאות הנורמלית שתהיה בירושלים.

ברם, ניתן לומר יותר מזה. בליל הסדר, כאשר אנו מתארים את יציאת מצרים, אנו מתחילים את הסיפור בכך ש"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... תרח אבי אברהם ואבי נחור וכו' ". לכאורה לא מובן איך הדבר מתקשר ליציאת מצרים. התשובה היא, שהנס הגדול של יציאת מצרים יובן טוב יותר למי שיש לו תודעה הסטורית מפותחת. השוואת המצב הנוכחי עם מה שהיה בעבר ממחישה בצורה יותר בולטת את ההתקדמות. העובדה שמשפחת אברהם חיה בארץ כנען, ואחר כך ירדו יעקב ובניו מצריימה, ולא נותר יהודי אחד בכל ארץ כנען, מבליטה את העוצמה של יציאת מצרים והכניסה לארץ: עם ישראל חוזר לארצו, לאחר זמן כה רב שלא היה בה אפילו יהודי אחד.

כך הוא גם לגבי הגאולה העתידה. ניסים הם אירועים חד פעמיים, אולם הדבר הגדול ביותר בגאולה העתידה הוא החזרה של עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות, כך ששוב מלאים רחובותיה של ירושלים בילדי עם ישראל וזקניו. רק מי שבוחן תופעה זו עם תודעה הסטורית, יכול לחוש בעוצמתה.

כיום ישנה נטייה לזלזל בעובדה שעם ישראל יושב בארצו, ולראות אותה כדבר מובן מאליו. אנשים שכחו, שעד לפני כ-50 שנה היו מעט מאוד יהודים בארץ ישראל. בזמן הצהרת בלפור היו בארץ כמה עשרות אלפי יהודים בלבד. בריטניה סגרה את שערי הארץ אפילו בפני פליטי השואה.

לאחר ההחלטה לחלק את הארץ ליהודים וערבים היה צורך ששני שליש ממדינות האו"ם יאשרו את הקמת המדינה היהודית. השגת רוב כזה נראתה אז בלתי סבירה, ובכל זאת הרוב הושג.

לאחר מכן היו חמישה חודשים של טרור בדרכים, שבהם נהרגו יהודים רבים. רק ביומיים שלפני הכרזת המדינה נהרגו מאה וחמישים איש. לאחר מכן הכריזו על הקמת המדינה, בגבולות צרים מאוד, והיה ברור שעומדת לפרוץ מלחמה גדולה. אעפ"כ, למשמע ההכרזה יצאו המוני בית ישראל לרחובות בשירה וריקודים. חרף החששות והבעיות, היתה ליהודים תודעה הסטורית מפותחת. הם תפסו את גודל האירוע, וחשבו לא רק על עצמם, אלא גם על אותם מליוני יהודים שיוכלו לבוא אל הארץ בעתיד.

גם ירמיהו הנביא מדבר על דברים 'נורמליים':

"כה אמר ה': עוד ישמע במקום הזה... בערי יהודה ובחֻצות ירושלִָם... קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה... כי אשיב את שבות הארץ כברִאשֹנה אמר ה' " (ל"ג, י-יא).

גם כיום, כאשר מתרחשים בארץ מאורעות שונים, וישנן עליות וירידות, צריכים תמיד לבחון את המצב מתוך תודעה הסטורית: להשוות את המצב למה שהיה בעבר, ולחשוב לאן הדברים יובילו בעתיד.

 

 

 

* השיחה הועברה בליל יום העצמאות תשנ"ד וסוכמה ע"י מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)