דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף פא | יסוד פסול דם שנכנס להיכל

 

הסוגיה החותמת את הפרק השמיני עוסקת בקורבן שדמו הוכנס להיכל. עיון זה והעיון הבא יוקדשו, בעזרת ה', לסוגיה זו.

מקור פסול הדם שנכנס להיכל בפרשת "צו":

"וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף".


פסוק זה חותם את הפרשייה העוסקת בקורבן חטאת. ובכן, על פי פשוטם של דברים, החובה לשרוף קורבן שדמו נכנס להיכל נוהגת דווקא בקורבן חטאת. עם זאת, במשנה בדף פ"א עמוד ב' נחלקו התנאים בדבר:

"שר' עקיבא אומר: כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל - פסולין, וחכמים אומרים: חטאת בלבד".


הגמרא בדף פ"ב מסבירה, על פי משלים שונים, כיצד למד ר' עקיבא את הפרשייה, והסיק שחובת השריפה נוהגת בכל הקורבנות כולם, ולאו דווקא בחטאת.

ייתכן, שהמחלוקת בין ר' עקיבא וחכמים מבוססת על שתי הבנות יסוד בדין זה של דם שנכנס להיכל:

הבנה א' – ניתן לומר, שדם שנכנס להיכל יצא מחוץ למקומו. התורה מגדירה את המקום המדוייק לכל קורבן, ובדיוק כפי שאם יצא הדם אל מחוץ לעזרה, הקורבן נפסל, כך גם הכניסה להיכל נתפסת כיציאה מהעזרה, והיא פוסלת את הזבח.

הבנה ב' – ר' מאיר שמחה מדווינסק, בעל "משך חכמה", כתב בפירושו לאותו פסוק בפרשת צו:

"ונראה לומר, דמצאנו חטאות הנכנסין להיכל, לכן חילקה התורה המקום, שחיצונות לא יכנסו להיכל, לגדר שיהא המקום חלוק ולא יתערבו זה בזה".


ר' מאיר שמחה מבין, כי התורה דורשת הפרדה והבדלה בין חטאות הפנימיות לחטאות החיצוניות. פרטי הלכה רבים מבדילים בין שני סוגי החטאות, ולדעת ר' מאיר שמחה התורה ביקשה לחדד הבדל זה ועל כן פסלה חטאת חיצונה הנכנסת להיכל. בניסוח שונה מעט ניתן להסביר, כי פסול החטאת שדמה נכנס להיכל נובע ממימד החיקוי שבקורבן כזה: מדובר על חטאת חיצונית, המבקשת להידמות לחטאת פנימית. הכפרה של חטאת פנימית הינה כפרה מיוחדת במינה, אשר נחוצה רק במועדים ייחודיים: ביום הכיפורים, או בעת ליקוי מאורות בשגיאה של בית הדין או הכהן המשיח. רק במקרים אלה ראוי להכניס את הדם להיכל, וחטאת "פשוטה" איננה צריכה להתיימר לכפר אף היא באופן כזה.

כמובן, דרכו של ר' מאיר שמחה קרובה מאוד לדעת חכמים. אם דם עולה נכנס להיכל, קשה להניח שישנה כאן הידמות לחטאת פנימית. רק הכנסה של דם החטאת החיצונית להיכל יוצרת הידמות, הפוסלת את החטאת. על פי דרך זו, ינקוט ר' עקיבא את ההבנה הראשונה שהצענו, וייקבע שהכניסה להיכל פוסלת מדין "יוצא", דהיינו מצד החריגה מן המקום הקובע והמוגדר בתורה. העזרה היא המקום הקבוע לכל הקורבנות כולם, ועל כן יש להניח שהכניסה להיכל אכן פוסלת את כל הקורבנות.

במהדורת "שערי היכל" של מכון המקדש הוצע יישום נוסף לשתי ההבנות. המשנה בדף פ"ב מביאה מחלוקת בעניין דם חטאת שהתקבל בשתי כוסות, ורק אחת מהן נכנסה אל ההיכל:

"חטאת שקבל דמה בשני כוסות ... נכנס אחד מהם לפנים - ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין".


מן הגמרא מתבאר, שר' יוסי הגלילי למד את עצם דין כניסת דם להיכל ממקור אחר בתורה, וממילא גם הסיק שכוס אחת שנכנסה להיכל אינה פוסלת את חברתה. כאמור, במהדורת "שערי היכל" הציעו לקשור את מחלוקת התנאים לשתי ההבנות דלעיל:

"לדעת ר' יוסי הגלילי, רק הדם הנכנס נפסל, ואילו לדעת חכמים הקורבן בכללותו נפסל. נראה שלדעת ר' יוסי הגלילי הכניסה פנימה היא פסול בדם, ואילו לדעת חכמים זהו פסול בקורבן. כשנתבונן בטעמי הדעות, נראה שר' יוסי הגלילי תופס את פסול הכניסה להיכל כהרחבה של פסול יוצא: כשם שהיציאה מהעזרה המקודשת פוסלת, כך גם הכניסה להיכל פוסלת מפני שלגבי חטאת החיצונה ההיכל הוא מחוץ לתחום. לעומת זאת לדעת חכמים, הפסול בכניסה להיכל הוא מפני שבכך החטאת החיצונית כביכול מנסה להידמות לפנימית, ולכן גם מקצת הדם פוסל, שהרי גם להזאת חטאת פנימית די במקצת הדם".


נמצאנו למדים, כי שתיים ממחלוקות התנאים בסוגיה נוגעות לאותו ספק יסודי בביאור עצם הפסול של דם שנכנס להיכל.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)