תענית | דף ה | ירושלים של מעלה

הגמרא בסוגייתנו מביאה צרור של דברי אגדה שבהם דנו רב נחמן ורבי יצחק. במסגרת קובץ זה נאמר:

"הכי אמר רבי יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה".

הגמרא מבהירה כי העיר ירושלים בנויה בשני רבדים – ירושלים של מעלה וירושלים של מטה.

במשך אלפי שנים התפללו יהודים בארצות גלותם שיזכו לשוב אל ירושלים ולראותה בבניינה. דברי הגמרא בסוגייתנו היו נר לרגלם: השיבה לירושלים של מטה היא שתוביל להשראת שכינה ולבניינה של ירושלים של מעלה.

בדור האחרון זכינו בחסדי שמיים לניסים גלויים, ושבנו אל ירושלים של מטה. ירושלים שוב איננה חרבה ושוממה, אלא הולכת ונבנית לתפארת בידי בניה ובוניה. היו מפוסקי הדור שאף הסיקו מכך מסקנות הלכתיות. כך למשל הציעו הרב שלמה גורן והרב חיים דוד הלוי שינויים קלים בנוסח תפילת 'נחם' כדי שתתאים יותר למצבה הנוכחי של ירושלים השלמה והמאוחדת.

לעומתם, פוסקים רבים התנגדו לשינוי הנוסח. בין המתנגדים היה גם הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת א, מג). הוא מעלה טיעונים הלכתיים שונים נגד היכולת לשנות את נוסח התפילה, ולבסוף מעלה גם טיעון עקרוני:

"ומלבד זה גם הרוחניות של ירושלים היא בעוונותינו הרבים בשפל המדרגה... כי מה מאוד ידאב לב כל החרד לדבר ה' על התפרקות הדור מחיי תורה ומצוה, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת, והפרת סדרי הכשרות, ועוד כהנה וכהנה. בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמנותינו, אלו הארמונות של תורתינו הקדושה".

הגר"ע יוסף מתריע למעשה על הפער שבין ירושלים של מטה, זו הנבנית לתפארת, ובין ירושלים של מעלה, ירושלים הרוחנית, שבנייתה לצערנו עודנה מתעכבת.

בפיוט הידוע הנאמר בקהילות אשכנז בתפילת נעילה נאמר: "אזכרה א-לוהים ואהמיה \ בראותי כל עיר על תילה בנויה \ ועיר הא-לוהים מושפלת עד שאול תחתיה \ ובכל זאת אנו לי-ה ועינינו לי-ה". ההבנה הפשוטה היא שאנו מקוננים על הפער בין ירושלים החרבה ובין ערי בירה אחרות בעולם, העומדות לתפארת. ואולם, בעל "פרי מגדים" על השולחן ערוך הציע ביאור אחר:

"ושמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל... שזה שאומרים 'בראותי כל עיר על תילה בנויה' היינו ירושלים של מטה, 'ועיר הא-להים מושפלת' היינו ירושלים של מעלה, שם ניכר החורבן".

הפרי מגדים מפרש את הפיוט בהתאם לסוגייתנו: הבכי איננו על הפער בין ירושלים לניו-יורק, אלא על הפער בין בניינה המעשי של ירושלים ובין בניינה הרוחני.

כאמור, הרב חיים דוד הלוי היה מן המצדדים בשינוי נוסח תפילת 'נחם'. את תשובתו בנושא הוא מסיים בהתייחסות לאותה שאלה ערכית שהטרידה את שאר הפוסקים:

"לגופו של דבר באמת טעות מרה בידך, וחביבים הם אותם בנים שבאים לחצרות בית ה' בכל מצב ובכל תנאי, והלואי והיינו זוכים שכל ישראל בהמוניהם יעלו ויבואו בכל טומאתם... ואין אתה רשאי לקרוא לירושלים 'שוממה מבלי בניה' מפני שחלק מהם עזבו דרך ה', וכך אמר ר' מאיר 'בין כך ובין כך ראויים בנים', והקדוש ברוך הוא יתברך שמו אוהב הוא את אותם הבנים, אשר אותם ביזית במכתבך, הרבה יותר ממה שמסוגל אדם לאהוב את הכשרים והצדיקים בישראל, והדברים ארוכים ודי למבין".

גם כאשר ירושלים של מטה נבנית שלא באופן האידאלי, עצם בניינם של אותם בנים-בונים רצוי לפני ה', והדברים ארוכים ודי למבין.