ירושת יבם

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

בכורות דף נב – ירושת יבם

משעה שהיבם נושא את אשת אחיו המת, הוא יורש את כל נכסי אחיו. כך גם בנוגע לחלקו בירושת האב – היבם זכאי הן לחלקו בירושה והן לחלק אחיו המת.

המשנה בסוגייתנו (נב עמוד א) פוסקת שהיבם לא נוטל בשבח הירושה של אחיו המת, בדומה לבכור שלא נוטל פי שניים בשבח הירושה. בגמרא נחלקו אביי ורבא לאיזה שבח מתייחסת המשנה. לדעת אביי היבם לא נוטל את השבח שהשתבחה ירושת אחיו מרגע מות האב עד היבום, אולם, שבח שנוצר לאחר היבום מגיע ליבם כפי שהיה מגיע לאחיו המת. לדעת רבא היבם לא נוטל אף שבח שהשתבחה ירושת אחיו מרגע מות האב עד רגע חלוקת הירושה בין האחים. כנימוק לדבריו מדגיש רבא את ההשוואה שבין דין היבם לדין בכור:

"מ"ט - כבכור, מה בכור - אין לו קודם חלוקה, אף יבם נמי - אין לו קודם חלוקה".

דין נוסף המובא במשנה הוא שהיבם לא נוטל בראוי כבמוחזק. בהקבלה למחלוקת אביי ורבא נחלקו הראשונים לאיזה 'ראוי' מתייחסת המשנה. הרמב"ם (הלכות נחלות פרק ג, הלכה ז) , הרשב"א (יבמות דף כד עמו ד ד"ה הא) ועוד (מובאים בדברי הרשב"א שם) הבינו שדינו של היבם מקביל לדינו של הבכור. כמו שהבכור לא נוטל פי שניים בנכסים שהיו ראויים לאב בשעת מתתו, כך ליבם אין זכות מיוחדת בנכסים שהיו ראויים לאחיו בשעת מיתתו. היינו, אין ליבם זכות בנכסים שנפלו לאח לאחר מתתו. לפי זה במצב בו האב מת לאחר היבום אין ליבם זכות בירושת אחיו היות ונכסים אלו לא היו בחזקת האח בשעת מיתתו.

מנגד, רש"י (יבמות דף כד עמוד ב ד"ה בכור אינו נוטל) והראבי"ה (מובא בדברי המרדכי מסכת בבא בתרא פרק יש נוחלין רמז תקעו) סוברים שדינו של יבם זהה לגמרי לדינו של בכור. כמו שהבכור לא נוטל פי שניים בנכסים בהם האב לא היה מוחזק בשעת מיתתו כך היבם לא נוטל את חלק אחיו בנכסים שלא היו בחזקת האב בשעת מיתתו. אולם, בניגוד לדברי הרמב"ם, יש ליבם זכות מלאה בירושה שנפלה לאחיו לאחר מתתו.

יתכן לומר שגם לדעת הרמב"ם והרשב"א, הסוברים שהיבם לא נכנס תחת אחיו לחלוטין, יטול היבם מלוה של אחיו שטרם נפרע בשעת מתתו, משום שמלוה לא נקרא ראוי כשם שנקרא ראוי בנכסי האב.

הרב ירון בן צבי