ירקות ללא תולעים
לאחרונה התפרסם ברחובות "מאה שערים", שנוסף על הירקות הנקיים מחשש תולעים, ניתן לקנות גם סכך שאין בו ולו תולעת אחת. הסיבה להקמתו של פרוייקט הסכך הכשר היא החשש שבעצם ימי החג, ייפלו הג'וקים הגדלים בתוך הסכך במשך כל השנה היישר לתוך צלחת המרק של הסועדים. השאלה המתבקשת לאור זאת היא פשוטה: מה צריכה להיות רמת הדקדוק והשמירה מפני תולעים באוכל שאנו אוכלים?
מצד הדין, רק ירק שהוחזק בתולעים חייב בבדיקה מדוקדקת מפני תולעים, ולא מצאנו שום חובה לפרוש מדבר שאין אוכלים אותו העלול להביא תולעים. בעבר נהגו ישראל לבדוק את הירקות המוחזקים בתולעים, כל ירק בדרך המיוחדת לו, ו"מכון התורה והארץ" בדק ומצא שבמרבית ירקות העלים, שטיפה במי סבון וניגוב של כל עלה בנפרד לאחר שטיפתו מסירים את התולעים. כיום התפתחה תעשייה של ירקות ללא תולעים, הפוטרת את עקר/ת הבית מטורח הפשפוש בעלים וציד התולעים.
הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' ס"ג) פוסק שגם כאשר לא ברור שבדקו את הירקות בדיקה מדוקדקת, ניתן לסמוך על בדיקה זו, ולהסתמך על שתי שיטות אחרונים. השיטה האחת היא שיטת בעל ה"כפתור ופרח", הסובר שתולעת אינה "ברייה" שאינה בטלה ברוב, ולכן רק אם יש במזון תולעים בשיעור כזית - והדבר אינו סביר כלל - אסור לאוכלו. ה"כפתור ופרח" מסביר שרק בעלי חיים האסורים מתחילת ברייתם נחשבים ל"ברייה", וכיוון שרק שרץ השורץ על הארץ נאסר, וכל עוד התולעים לא יצאו לאוויר העולם (אלא נותרו בתוך הפרי או הירק) - הם אינם אסורים, אזי הם גם אינם נחשבים ל"ברייה". טעם נוסף שהגרש"ז אוירבך מזכיר הוא שאכילת הירקות הנגועים היא בגדר מתעסק, שכן דעתו של האדם היא על אכילת הירק, ולא על התולעים שבו (שהוא כלל אינו יודע שהוא אוכל).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)