כבשׁ פרה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

שקלים דף י', כבשׁ פרה

שנינו במשנה (דף י' ע"ב):

"כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ... באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר: כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן".

כבש הפרה הוא הנתיב שבו צועד היה שורף הפרה האדומה מהר הבית להר המשחה (=הר הזיתים), כדי להימנע מטומאה. צעידה זו היא פעילות טכנית ביסודה, ואולם מסתבר שהיתה מתקיימת בחגיגיות רבת רושם. חלק מאותה חגיגיות כלל בניית כבש מיוחד למעבר מהר הבית להר המשחה. היות שלא מדובר על צורך ישיר של הקורבן, התקציב לכך הוא משיירי הלשכה, ולא מתרומת הלשכה עצמה. המשנה מניחה שאת הפרה האדומה קונים מתרומת הלשכה, דהיינו שיש לה מעמד כקורבן, אף שאיננה מוקרבת על המזבח בבית המקדש. עם זאת, הכבש אינו אלא צורך טכני, ועל כן הוא ממומן מן השיריים בלבד.

אבא שאול מוסר עדות שלפיה הכהנים הגדולים היו בונים את הכבש בעצמם, ולא נטלו לשם כך ממון מתרומת הלשכה. הגמרא מצטטת את התוספתא, שם מתגלה עוצמת המעמד:

"אמר רבי חנינא: שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב (ס"א כסף) היו מוציאין בה שהיה כבשה של פרה עומד, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה אותו משלו".

דבריו של רבי חנינא מלמדים על שתי רמות של שחץ: ראשית, הממון הרב שהיה ניטל לצורך בניית הכבש. בפירוש "משנת ארץ ישראל" (של משפחת ספראי) נערך חישוב ערכן של שישים ככרי זהב, והמסקנה היא שנדרשו כמאתיים שנה של תרומת הלשכה לצבור סכום כזה. כלומר, הכהנים נדבו מכיסם סכום עתק, שהקופה הציבורית לא יכולה הייתה לממן לעולם.

שנית, כל כהן ביקש לרשום את שמו על אותו מבנה אדיר. לכן, גם אם היה קיים מבנה שהתקין כהן בעבר, נהגו לפרקו ולבנותו מחדש. גם כאן, כמובן, ישנו שחץ של ממש, אלא שלמסקנת הגמרא ניתן למתן זאת, ולהסביר: "סלסול היא בפרה". כלומר, כל כהן ביקש לזכות בעצמו במצוה, ובנה כבש חדש לא רק מתוך צרות עין בכבש שבנה חבירו.

בפירוש משנת ארץ ישראל שם הוסברה הדילמה הכבידה העומדת ביסוד משנתנו, ובמידה רבה ביסוד מסכת שקלים כולה:

"כפי שכבר אמרנו, בכל דת קיימת ההתחבטות האם להוציא הון עתק על אביזרי פאר וטקסים... בימי הבית עצמו, ובספרות התנאים הקדומה, רווחת ביקורת על הכהנים הגדולים. בכך בא לידי ביטוי המתח החברתי שבירושלים בין המוני העם והכהנים הגדולים. החכמים תמכו, בדרך כלל, בהמוני העם והם משמשים להם לפה".

מסכת שקלים מבטאת את השותפות של כלל הציבור בסדרי עבודת המקדש ובקורבנותיו; "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". אך כמעט בכל חברה אכן ישנם פערי יכולת בין העשיר ובין הדל, וממילא נשאלת השאלה מהם המקומות שבהם אכן ניתן לתת לעושר לבוא לידי ביטוי על חשבון ערך השוויוניות. במידה רבה, דילמה זו היא העומדת ביסוד ההתלבטות בסוגייתנו בין הערכת מעשי הכהנים הגדולים כ"שחץ", ובין הערכתם כ"סילסול" לכבודה ולטהרתה של הפרה.

הרב אביהוד שורץ