דילוג לתוכן העיקרי

סוכה | דף כב | חמתה מרובה מצילתה

קובץ טקסט

פתיחה

כולנו מכירים את הכלל כי סוכה שחמתה מרובה מצילתה - פסולה. התוספתא בסוכה מרחיבה בדין זה ומביאה כלל לביאור הדין:

"סוכה שחמתה מרובה מצילתה - פסולה. במה דברים אמורים: מלמעלה, אבל מן הצדדין אפילו כולה מליאה חמה כשירה".

כלומר, כל דין 'חמתה מרובה מצילתה' נוגע רק לשמש המגיעה מכיוון הסכך. השמש המגיעה מן הצדדים לא נחשבת כדי לפסול את הסוכה. בשיעור זה, ננסה לבאר את הדין הנ"ל, נברר מהו השיעור הרצוי לסיכוך ונבדוק עד כמה היו מוכנים חז"ל להתגמש על דרישה זו בדיעבד.

כיצד נמדד הצל?

הגמרא בתחילת פרק שני דנה כיצד נמדד צל הסוכה, ומביאה שני מקורות סותרים בעניין זה:

"ושצילתה מרובה מחמתה כשרה - הא כי הדדי פסולה! והא תנן באידך פירקין: ושחמתה מרובה מצילתה פסולה - הא כי הדדי כשרה! לא קשיא: כאן - מלמעלה, כאן - מלמטה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת" (כב:).

כלומר, הגמרא מתרצת כי כל משנה דיברה מנקודת מבט שונה, וכאשר בוחנים את שיעור הצללה של הסכך יש לברר מהיכן נעשתה הבדיקה - מלמעלה או מלמטה. על מנת להסביר את החילוק הנ"ל מביאה הגמרא את משל לדבר - 'זוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת'. הרעיון המסתתר מאחורי המשל הוא פשוט: אם פותחים דלת של חדר חשוך, קרן האור שתבקע מהדלת תאיר שטח רחב של החדר למסתכל בתוך החדר. ואולם, אם עומדים מחוץ לחדר ומסתכלים על הפתח הקטן שבדלת, הפתח נראה כלא משמעותי, והדבר עלול להוביל אותנו לחשוב שהחדר אינו מואר למרות שלמעשה קרן האור הדקיקה מאירה שטח גדול.

מחלוקת הראשונים

הראשונים, נחלקו בביאור דברי הגמרא 'כאן מלמטה כאן מלמעלה', ובהתאם לכך גם בפירוש המדויק של המשל שהובא בגמרא. כך למשל אומרים התוספות על אתר:

"והקשה ר"ת, דרב פפא גופיה דהכא אית ליה בפרק קמא דעירובין (טו:) 'פרוץ כעומד - מותר', והתם נמי פסקינן הלכתא... ומפרש ר"ת: 'כאן מלמעלה' - מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ, אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה - לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו..." (שם ד"ה כזוזא).

לדעת רבנו תם, המוקד הוא הסכך עצמו ולא כמות הצל שהוא נותן. לדעתו, השאלה שיש לשאול היא האם מביטים על הסכך מהקרקע כלפי מעלה, או מלמעלה כלפי מטה. זאת, משום שכאשר מסתכלים מלמטה, עלולים לחשוב שהחור קטן יותר ממה שהוא במציאות.

שיטה אחרת מובאת בדברי רש"י על אתר:

"הא דדייקינן כי הדדי פסולה - למעלה קאי, כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה, לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך. והא דדייקינן כי הדדי כשרה - נקט שיעוריה מלמטה, שחמה וצל שוין, בידוע שהקנים רחבים מן האויר" (שם, ד"ה כאן מלמעלה).

אם-כן, לדעת רש"י הכל תלוי בגודלו של כתם האור הנמצא על-גבי הקרקע. אם היחס שבין הצל לאור בקרקעית הסוכה שווה, אזי כנראה החורים קטנים יותר, שיעור הסכך גדול יותר והסוכה כשרה.

מהי נקודת המחלוקת בין הראשונים הללו? לפני שנעלה הסבר אפשרי, נציין נקודה מעניינת בדברי רבנו תם שיכולה לעזור בביאור העניין:

ר"ת שואל מדוע הגמרא התעלמה בדבריה מן הדין של עומד מרובה על הפרוץ, ששם אנו מתעלמים מהפרצות שיש במחיצה כל עוד הם לא רובה של מחיצה. ואולם, החיבור שעושה ר"ת אינו הכרחי. שהרי במחיצות, המטרה היא תיחום השטח לצורך העירוב, וזאת ניתן לעשות גם במחיצה רעועה, ולעומת זאת בסוכה אנו צריכים להביא צל ומטרה זו אינה מושגת כאשר יש פרצות רבות בסכך.

בהמשך נראה כי יתכן שקישור זה מצביע על שורש המחלוקת בינו לבין רש"י.

למה הרוב קובע בצל

בעל 'חכמת שלמה' בהגהותיו לשו"ע (אורח-חיים סימן תרל"א), מעלה שאלה מעניינת ביותר: אנו מכירים פסולים שונים בסכך: סיכוך בדבר המקבל טומאה, סיכוך בדבר המחובר לקרקע ועוד. אולם, באף אחד מן הפסולים הנ"ל לא מצינו את ההיתר של רוב, המופיע בצל!

לאור קושיה זו מעלה בעל 'חכמת שלמה' חילוק חשוב בהלכות ביטול: לדעתו, ביטול מתרחש רק כאשר אנו דנים על כל התערובת בבת אחת. במידה ואנו דנים במיעוט בפני עצמו, הוא אינו מתבטל ואין לדון בדיני ביטול.

לאור חילוק זה, נשוב ונבחן את ההלכות השונות בהלכות סוכה, ונראה כי ניתן לחלק את ההלכות הנוגעות לסכך לשני סוגים:

* הלכות הקשורות להחלת שם סוכה על הסוכה עצמה.

* הלכות הקשורות לסיכוך עצמו.

כאשר אנו דנים בצל, אנו עוסקים בעצם בהחלת שם סוכה (1), ולכן אנו דנים על כל המכלול - וממילא שייך לדבר על ביטול. ואולם, כאשר אנו עוסקים בדיני הסכך (2), אין לדבר כאן על ביטול שכן מדובר במיעוט.

נראה כי בכך ניתן להסביר את מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל. יתכן כי הראשונים נחלקו האם פסול צל הוא דין בסכך, או דין בצל שהוא מפיק. לדעת רבנו תם הדיון הוא בסכך שהרי שם נמצא פסול הצל, ואילו לדעת רש"י הדיון הוא בצל שהוא מפיק ושם יש לבדוק את פסול חמתה מרובה מצילתה. כאמור, הסבר זה מתקשר לנקודה שהעלינו בדברי ר"ת לעיל. מכיוון שר"ת סובר כי הדיון הוא בסכך ולא בצל שהוא מפיק, לכן הוא יכול לדון בדין פרוץ מרובה על העומד, דין שלא שייך כאשר מדברים על צל.

אפשרות אחרת בהסבר המחלוקת היא לומר כי מחלוקת הראשונים שהבאנו נובעת מהשאלה מהי מטרת הסכך. האם מטרתו היא לשמש כסיכוך פורמלי שהתקרה שמעלינו תהיה עראית, או לחילופין צריך סיכוך מציאותי המביא צל, ואז סכך עם פרצות רבות אינו משיג את מטרתו.

האם מותר לשבת תחת החלקים שאינם מוצלים?

בשולי הדיון נדון בשאלה מעניינת העולה בנושאי הכלים על השולחן-ערוך (סימן תרל"א). המחבר כותב כי אם יש רוב צל בסוכה, הסוכה כשרה. הט"ז מבאר כי שיטת השו"ע היא שמותר לשבת אף תחת החלקים המוארים. לאור סברתו של בעל החכמת שלמה, הדברים מסתדרים יפה מאוד. מאחר שפסול צל הינו פסול כללי בהחלת שם סוכה, אזי לאחר שכבר החלנו על המקום שם סוכה כשרה, אין זה רלוונטי האם האדם יושב תחת הצל ממש - העיקר הוא שהוא יושב בדירת ארעי ששמה סוכה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)