כיבוד אב ואם

  • הרב בנימין תבורי
פרשת יתרו – כיבוד אב ואם
 
שתי מצוות עשה נוגעות ליחסים שבין ילדים להוריהם. התורה מצווה לכבד אב ואם (שמות כ,יב) ולהתייחס אליהם ביראה (ויקרא יט,ג). על פי המילה "את" בדיבר "כבד את אביך ואת אמך," מסיקים בגמרא (כתובות קג,ב) שאדם חייב לכבד גם את אשת אביו ואת בעלה של אמו. בגמרא נכתב גם ש-ו' החיבור הנוספת ("ואת") מלמדת אותנו שעלינו לכבד גם את אחינו הבוגרים מאתנו (או אולי רק את אחינו הבכור).
כאשר דן הרמב"ם בעקרונות הקובעים את מנין המצוות (שורש ב) הוא קבע שמצוות הנובעות מאותיות או ממילים חריגות בפסוק לא יימנו במסגרת תרי"ג מצוות. הרמב"ם הסביר שכל מי שחולק על תפיסה זו יצטרך למנות שלוש מצוות שונות של כיבוד אשת האב, כיבוד בעלה של האם וכיבוד האח הבוגר (או הבכור).
הרמב"ן (בהערותיו, שם) הסביר ששלוש הדמויות האלה אינן עיקר מצווה בפני עצמן. המצווה הבסיסית היא לכבד את אביך ואת אמך, אך החובה לכבד את האב כוללת חובה לכבד את אשתו, החובה לכבד את האם כוללת חובה לכבד את בעלה, וכיבוד אב ואם כולל גם כיבוד האח הבוגר (או הבכור). כיוון שהורים תמיד רוצים שילדיהם הצעירים יכבדו את אחיהם הבוגר, החובה לכבד אח בוגר היא חלק ממצוות כיבוד אב ואם ואינה נחשבת מצווה נפרדת. ההשלכה ההלכתית של קביעה זו, על פי הרמב"ן, היא שהחובה לכבד אב חורג, אם חורגת או אח בוגר בטלה עם מות ההורים.
נשאלת השאלה, מדוע כיבוד אב ואם נחשב מצווה אחת. אחרי הכול, הדרישה לכבד את האם היא מחייבת בדיוק כמו החובה לכבד את האב. זכורה לי הערה של הרב סולובייצ'יק זצ"ל זמן קצר אחרי פטירתה של אמו. אחרי שנפטר אביו של הרב, הרב משה זצ"ל, העביר הרב שיעור לזכרו ביום השנה למותו. כשנפטרה הרבנית (שני עשורים ויותר לאחר מותו של בעלה) אמר הרב שעליו לנהוג בזכר אמו בדיוק כפי שנהג בזכר אביו, כיוון שאין הבדל בין כיבוד אב לכיבוד אם. אך הוא חש שלא יהיו לו הכוחות להעביר שני שיעורים לזכרם בתאריכים סמוכים כל כך. (יום השנה למותו של הרב משה חל בשבט, ושל הרבנית באדר).
על פי הרמב"ן, עלינו לספור את הפסוק כמצווה אחת מפני שיש בה רק פועל אחד, "כבד". הוא ממשיך וטוען שגם אם יש לכבד אח בוגר (או בכור) ללא קשר להורים (ואז החובה תקפה גם לאחר מות ההורים), בכל זאת אין למנות אותה כמצווה נפרדת, כיוון שהיא נכללת באותו ציווי כללי ("כבד").
למרות זאת, יכולנו לטעון שאמנם יש כאן רק פועל אחד, אך כיוון שהאב והאם הם שני אנשים שונים, והתורה מצווה עלינו לכבד כל אחד מהם באופן שווה ובנפרד, עלינו למנות שתי מצוות.
בעל סמ"ג אכן מונה שתי מצוות החלות על ילדים. על פי ההערות למצוות אלו (קיא, קיב) ניתן להסיק שהוא מתייחס למצוות כיבוד ולמצוות יראה, אך יש מי שפירשו את רשימתו כאילו התייחסה לשתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. רבנו צבי הירש חיות (סנהדרין, נו,ב) מצטט את משנה למלך כאומר שגם הרמב"ן (!!!) וגם סמ"ג מונים שתי מצוות נפרדות. המהר"ץ חיות מצביע, עם זאת, על הבעייתיות בתפיסה זו, כיוון שבגמרא כתוב בפירוש שבמעמד הר סיני ניתנו לנו עשר מצוות. כיוון שבגמרא מופיעה מצוות "כיבוד אב ואם" לצד תשע מצוות אחרות, אפשר להסיק ש"כיבוד אב ואם" נחשבת מצווה אחת בלבד.
טיעון זה סותם לכאורה את הגולל על הדיון, אבל אין בו כדי להסביר את הבסיס הרעיוני שבגללו נחשב "כיבוד אב ואם" למצווה אחת.
בעל מנחת חינוך (מצווה לג) מציין כי ילד שאינו ממלא כראוי את מצוות כיבוד אב, יכול וראוי שיעשה תשובה. עם זאת, הוא תוהה האם מצווה זו נחשבת מצווה שבין אדם למקום או מצווה שבין אדם לחברו. אם נאמר שזו מצווה בין אדם למקום, אין העובר עליה צריך לבקש סליחה מהוריו כדי לזכות במחילה. אך אם מדובר במצווה שבין אדם לחברו, עליו לבקש את סליחת הוריו לפני שיזכה למחילה. הוא מסביר שמצוות שבין אדם לחברו מתייחסות לכל בני האדם ולכל סוגי היחסים. כיוון שכיבוד אב ואם מתייחס  לשני אנשים מסוימים, אולי זו "רק" מצווה שבין אדם למקום.
בכרך שפורסם לאחרונה (מנחת אשר, שמות, עמ' 251), מעמיד הרב אשר וייס בספק את ההנחות העומדות בבסיס הקביעה במנחת חינוך שכיבוד אב ואם הוא מצווה שבין אדם למקום. מדוע אין מצווה שבין אדם לחברו יכולה להיות תקפה לגבי אדם אחד? מנגד, הרב וייס מצטט את הרמב"ן ואת רבנו בחיי, המסבירים שהחובה לכבד את הורינו נובעת מהעובדה שהם היו שותפים לאלוהים בכבודו ובעצמו במעשה הלידה. הרמב"ן מוצא רמיזה לקשר המיוחד הזה בפסוק מספר דברים (ה,טז). כתוב בתורה שעלינו לכבד את הורינו "כאשר ציווך יהוה אלוהיך". רש"י אמנם מסביר שהפסוק מתייחס לציווי קודם של אלוהים לכיבוד אב במעמד הר סיני, אך הרמב"ן מסביר שעלינו לכבד את הורינו כפי שצווינו לכבד את אלוהים, כיוון שהם היו שותפים ללידה (מומלץ לקרוא על ההשלכות המעשיות של תפיסה זו בפרשנות של הרמב"ן על שמות כ,יב). לכן, על פי רמב"ן ורבנו בחיי, כיבוד אב ואם היא אכן מצווה שבין אדם למקום (אם כי לא מהסיבות שצוינו במנחת חינוך).
הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק (משך חכמה, ויקרא, יט,ג) מציע גישה שונה מעט. הוא מצטט את ההלכה הקובעת שאם הורה מבקש מילד לעבור על מצוות התורה, אסור לילד לציית להורה. הרב מאיר שמחה שאל מדוע יש צורך בהלכה כזאת. למה הייתי חושב שמצווה שבין אדם לחברו גוברת על מצווה שבין אדם למקום? כאן הוא מסביר שהחובה לכבד את הורינו קשורה ישירות ליחסים בין אדם למקום. הוריו של אדם, שלקחו חלק בבריאתו, העבירו לו גם את דבר ה'. לכן יכולנו לחשוב שאדם חייב תמיד לציית להוריו, בכל הנסיבות, ולכן היה צורך לציין שמצוות האל גוברות על הוראות ההורה.
אם נקבל את הקביעה שמדובר במצווה שבין אדם למקום, משמעותה בעצם שעלינו לכבד את "שותפיו" של אלוהים, ולכן ברור למה האב והאם מופיעים במצווה אחת.
עם זאת, יש לציין שהרמב"ם כותב בפירוש (בפרוש המשניות, פאה א,א) שכיבוד אב ואם הוא מצווה שבין אדם לחברו. אפשר לבוא ולומר שלמצווה זו יש שתי פנים, והיא נחשבת גם מצווה שבין אדם למקום וגם מצווה שבין אדם לחברו.