"כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרעם לא הושיעה למו"

  • הרב יהודה עמיטל
*"בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ".  (בראשית א', א)
 
"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ'החֹדש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח ב'בראשית'? משום 'כֹּח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לִסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".      (רש"י שם)
 
"ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא א-להים', כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל? והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות... ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי'... ונתן רבי יצחק טעם לזה כי התחילה התורה ב'בראשית ברא אלוקים':... ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט הא-לקים בארץ מעולם... כעניין שכתוב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חֻקיו ותורותיו ינצורו', כלומר שגירש משם מורדיו והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, אם יחטאו לו תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".               (רמב"ן עה"ת שם)
 
רש"י, בפירושו על הפסוק הראשון שבתורה, מסביר שהסיבה לכך שנותן התורה החליט לפתוח ב"בראשית" היא ללמדנו שכל הארץ של הקב"ה היא. הרמב"ן, בפירושו על אותו פסוק, מפתח תשובה זו לתפיסת עולם שלמה: לדעתו, זהו "משפט האלוקים בארץ מעולם", שהארץ מקיאה את הגוי החוטא והגוי הצדיק תופס את מקומו. מסר זה היה כל כך חשוב לדעת הרמב"ן, עד שהתורה הקדישה לו את הפסוק הראשון שבה – בבחינת "כֹּח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהילים קי"א, ו).
 
חשוב להדגיש, כי הרמב"ן אינו סבור שהתורה פתחה ב"בראשית" כדי לבסס את זכותנו על ארץ ישראל. לאמיתו של דבר, הוא סבור שפרשיותיה הראשונות של התורה נועדו ללמדנו שזוהי ארץ ה', ארמונו של מלך, וישיבתנו בה אינה רק זכות גדולה, אלא אף ניסיון: אם נחטא – תקיא אותנו הארץ, כשם שהקיאה את הגוי אשר לפנינו. כדי להוכיח שיטה זו, מצטט הרמב"ן את דבריו הנחרצים של משורר התהילים – "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חֻקיו ותורותיו ינצורו".
 
אנו אמונים על תפיסת הזרם המרכזי של הציונות הדתית, שסברה מראשית דרכה שבתקופתנו, ראשית צמיחת הגאולה, אין כלל זה תקף. ביטוי לשיטה זו נתן הרב הרצוג זצ"ל, כאשר נשאל על סיכויי ההצלה של היישוב היהודי בארץ ישראל במלחמת העולם השנייה – "מקובלנו, חורבן שלישי לא יהיה". לאור הביטחון בכך שלא יהיה חורבן נוסף פעלה הציונות במאה השנים האחרונות, והגיעה להישגים רבים: החל מכינון המדינה, עבור דרך הבטחת בטחונה ויציבותה, וכלה בקיבוץ הגלויות העצום ובמאבק – שעדיין לא הסתיים – להשגת יציבות איזורית. דרך זו לא היתה סוגה בשושנים; היא רצופה מלחמות וקרבות עקובים מדם, והקרבות אישיות ולאומיות רבות מספור. ובכל זאת – מעולם לא התייאשנו, ותמיד האמנו ש"הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים", ועוד רגע קט, מעבר לעיקול שבמהלך הגאולה, ניוושע.
 
דווקא לאור האמונה היסודית הזו, אל לנו להפריז בסכנותיהן של ההתפרעויות שאנו עדים להן לאחרונה: הן אינן מהוות סיכון מהותי לקיומה של המדינה, ואפילו אינן מפירות באופן משמעותי את שגרת חייהם של רוב תושביה. אין כלל מקום להשוות בין ההתפרעויות הנוכחיות למלחמות ולשעות הקשות הרבות שעברו עלינו מאז קום המדינה. הפלשתינאים, שכוחם קטן בצורה משמעותית מכוחו של צה"ל, אינם יכולים לגבור עלינו, כשם שהחזקים אינם ניתנים ביד החלשים אלא בדרך נס. עם זאת, אני מוטרד מאוד מהיאוש ומתחושת הפחד המוגזמים השוררים עתה בקרב חלקים גדולים מהציבור, בתגובה על המצב הנוכחי. אני רואה בכך ביטוי לשחיקה מדאיגה ובלתי מוצדקת לכושר העמידה שלנו, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. הגמרא במסכת שבת (עז:) מונה חמש אֵימות של החלש על הגיבור, ובתוכן מציינת את "אימת יתוש על הפיל" – ומסביר רש"י: "נכנס לפיל בחוטמו". כשם שהיתוש אינו מסכן את עצם חייו של הפיל, כך גם המהומות אינן מסכנות בצורה רצינית את מדינת ישראל. הן יכולות לעצבן, כמו היתוש הנכנס בחוטמו של הפיל, ואולי אף לעקוץ, לצבוט ולהכאיב מאוד; אך בסופו של דבר, תמיד תהיה, בעזרת ה', ידינו שלנו על העליונה. מסיבות אלו אני איני מפחד מהמצב, אלא מהפאניקה על המצב. עלינו להתייחס למאורעות בפרופורציות הנכונות, ולהאמין בכל מה שהאמנו בו בעבר: הקב"ה באמת עומד אחר כתלנו ומשגיח עלינו, ועלינו לבטוח בו ובהשגחתו.
 
אמנם, אסור שהאמונה בצור ישראל תסנוור את עינינו מלהבחין במשמעותם הרוחנית של המאורעות האחרונים. אנו מובטחים שלא נגורש מהארץ בשלישית, אך איש לא ערב לנו שנחיה חיים של שקט ושלווה. כשם שהקב"ה משגיח עלינו כאשר אנו מנצחים, כך הוא מסובב את העניינים גם כאשר מצבינו הביטחוני אינו אידיאלי. ישנם כאלו החושבים שכיום, כאשר אנו יושבים קוממיות בארצנו, אין מקום עוד לתפילה ולתחנונים כלפי שמיא. כשהשתתפתי בכנס אנשי רוח של הציונות הדתית, ותמהתי מדוע אין יהודי חברון קובעים יום תענית בעקבות הצרות שגורמים להם הערבים, אמר לי רב חשוב אחד ש"כשהיינו בגולה היינו צריכים להתפלל, לצום ולקוות לרחמי שמים. כיום – יש לנו דרכים אחרות, צבאיות, ואיננו צריכים עוד להתפלל. רק בעניינים שעליהם איננו יכולים להשפיע במו ידינו – כגון החלטות המתקבלות ע"י נציגי העם ברוב דמוקרטי – יש מקום לבקש מריבונו של עולם להתערב". לדעתי, גישה כזו מזכירה את גישתו של בר-כוכבא, שאמר "ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף" (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה). זוהי אינה דרכינו. מה מצער הדבר לשמוע קולות העולים מתוכנו, מדי פעם בפעם, ובמיוחד מאז הסכם אוסלו, כי "קץ המדינה" קרוב, וכי אם ימשיך מדינאי פלוני להוביל את המדינה בדרכו - תרד המדינה לאבדון, ח"ו. אנו אמונים על הידיעה שלא עזב ה' את הארץ, וכי הארץ לא ניתנה ביד רשע. הקב"ה לא נטש את צאנו ומסרו לפוליטיקאים. אל לנו להוציא את הקב"ה מההיסטוריה, ואל לנו לזלזל בהשגחתו ית' בשל כוחנו ועוצם ידינו. "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תהילים מ"ד, ד).
 
במקביל לחוסר הפחד שצריכה להשרות עלינו אמונתנו האיתנה בהנהגת ה' בהיסטוריה. עלינו גם לדעת שלמאורעות הללו יש משמעות רוחנית עמוקה. אירועי הדמים והמהומות הקשות הן הדרך בה מאותת לנו הקב"ה על הצורך בתיקון רוחני, ואין זה מקרה שמאז הקמת המדינה לא זכינו ולו לעשור בלי מלחמה או מיני-מלחמה. האיתות אינו מכוון לחזק את שמירת השבת, כשרות המטבח או שמירת שנת השמיטה.
 
בעל המשך-חכמה, בפירושו הידוע על פרשת קריעת ים סוף, כותב "שאם הציבור נשחתין בעבודה זרה ועריות – על זה נאמר 'השוכן אתם בתוך טומאתם'. אבל בנימוסיות ומידות, לשון הרע ומחלוקת – על זה כתוב... כביכול, סלק שכינתך מהם... דאם הציבור נשחתים במידות – גרוע יותר מאם נשחתין במצוות" (שמות י"ד, כד). ישנם תחומים חברתיים רבים הדורשים תיקון, ומעשים רבים שניתן לעשות כדי לנסות לתקנם. כולנו חייבים לתקן, ובכך להיענות למסר שמעביר לנו ריבונו של עולם. הקב"ה מאותת לנו באמצעות המאורעות שעלינו להרבות חסד, צדקה ומשפט, לתקן את הפער החברתי ולפעול לקדש את שמו ית'.
 
לו הייתי חי היום בחו"ל, הייתי עושה כל מאמץ כדי לעלות לארץ. גם אם אין ביכולתי להשפיע על מהלך האירועים במו ידי, ישנה חשיבות רבה לעצם השהייה בארץ ישראל, הארץ שתמיד עיני ה' א-לוקינו בה, במיוחד כאשר הקב"ה מזמן התרחשויות מיוחדות כדי לרמוז לנו לפנות לדרך הנכונה. כמו בימי מלחמת יום הכיפורים, אז אמרתי לרב ליכטנשטיין שליט"א שיש לו זכות מיוחדת לשהות בארץ בעת ההיא, גם כיום זוהי זכות גדולה לנו להיות נוכחים במרכז ההשפעה האלוקית על ההיסטוריה, ולא בפריפריה.
 
"והשלישית יִוָתֶר בה – שאין מתישבין בארצם אלא בגאֻלה שלישית. גאֻלה ראשונה זו גאֻלת מצרים, גאֻלה שניה זו גאֻלת עזרא, השלישית – אין לה הפסק".     (תנחומא שופטים, ט')
 
גם אם המאורעות האחרונים אינם מהווים איום על קיומה של המדינה – והם אינם מהווים איום כזה – אסור לנו להתעלם מהם. עלינו להיענות לאתגר המוצב בפנינו, ולפעול לקידום ערכי הצדק והמוסר בחברה. עם זאת, יודעים אנו שהקב"ה לא עביד ניסא למגנא, ובטוחים אנו במה שלימדונו רבותינו, שחורבן שלישי לא יהיה.
 
 

*    סיכום מתוך שיחה שהעביר הרב בעש"ק פרשת בראשית תשס"א, עם פרוץ מאורעות הדמים. השיחה סוכמה ע"י יצחק ברט ובועז קלוש.