ביצה | דף מ | הבאת פירות מחוץ לתחום

המשנה בדף לט ע"ב, ובעקבותיה הגמרא בסוגייתנו, עוסקות בשאלה אם מותר להביא לאדם פירות ששבתו חוץ לתחומו. לא ניכנס כאן לכל פרטי הדיון, אך ממהלך הסוגיה עולה שיש איסור בהוצאת פירות חוץ לתחום ביום טוב.

מהבנה זו עולה לכאורה שאלה: כידוע, מלאכת אוכל נפש הותרה ביום טוב, ואם כן, מדוע לא הותר איסור תחומין בסוגייתנו מחמת טעם זה? הרי הפירות משמשים לאכילה, ואם כן – לכאורה היה ראוי להתיר כל מלאכה הכרוכה בהבאתם!

האחרונים העלו מספר הסברים אפשריים, ואנו נתמקד בשניים מהם. החתם סופר בתשובותיו (אורח חיים קמט) תירץ את הדבר בעזרת חידוש בנוגע ליסוד דין תחומין:

"תחומין שנאסר הוא איסור בפני עצמו, לא מטעם מלאכה, שהרי אין שום תנא שיהיה מכניס תחומין בכלל מלאכת המשכן, ורק קפידא דקרא ואיסור בפני עצמו, שאינו ענין לאיסור מלאכה, כאיסור חמץ בפסח וחדש לפני העומר וכדומה, ומה ענין זה להיתר אוכל נפש...".

על פי תשובה זו, איסור היציאה וההוצאה חוץ לתחום אינו חלק מאיסורי המלאכה, אלא איסור עצמאי שחידשה התורה. היתר מלאכת אוכל נפש שייך רק במלאכות, שנאסרו משום "מלאכת עבודה", ולכן אינו נוהג באיסור תחומין.

הסבר נוסף עולה מדבריו של הרמב"ן (שהובאו בשיטה מקובצת לעיל כג ע"ב):

"שלא התירה תורה אלא מלאכות שדרכן לעשותן לפי שעה ולא לזמן מרובה, והוא שיהא ברשותו, לאפוקי תלישת פירות, שנאסרה בכלל קצירה, אי נמי דכל דבר המחובר הרי הן כאילו אינן ברשותו, וכן הטעם לצידה".

הרמב"ן מציין שני סייגים להיתר מלאכת אוכל נפש:

א. דווקא מלאכות הנעשות "לפי שעה" הותרו, ולא מלאכות המיועדות לטווח ארוך.

ב. האוכל שבו נעשית המלאכה כבר קיים ברשות האדם.

הסטייפלר (קהילות יעקב ביצה סימן כ') מסביר שעל פי הסייג השני אפשר שיש למעט גם את איסור תחומין מהיתר מלאכת אוכל נפש:

"לפי דקודם המלאכה, היינו קודם שהובא מחוץ לתחום, הי' הוא והאוכל נפש בתחומים נפרדים והי' נחשב בין השמשות כדבר שאינו ברשותו... וכל כה"ג מלאכת עבודה היא להמציא לעצמו מה שאינו ברשותו... וידעתי שיש לחלק תחומין מההיא דכתב הרמב"ן ז"ל, מ"מ נראה דהדבר מתיישב לנכון".

אפשר ששני התירוצים מבוססים על עיקרון דומה: אחד מיסודותיהם של דיני שבת ויום טוב הוא שבימים אלה האדם צריך לשבות מן המרדף אחר מה שמעבר להישג ידו, לנוח מדאגות העתיד ולעסוק בשמחה ובהנאה של היום עצמו. יסוד זה קשור גם לאיסור המלאכה הנוהג בימים אלה, אך הוא גם מעבר לו: הוא קובע את גדרו של היתר מלאכת אוכל נפש, וכן עשוי ליצור איסור נוסף – איסור תחומין – המחייב את האדם לשבות במקומו ולשמוח בעמלו שעמל, ולא להתמקד במה שעוד יוכל להשיג.

[אפשר שבעניין זה יש הבדל בין שבת ליום טוב, כפי שהערנו בעיוננו לדף לד – בשבת אכן צריך האדם לראות עצמו כאילו כל מלאכתו עשויה, ואילו ביום טוב, על אף שיש להימנע בו מטרחה לצורך מה שעתיד לבוא לאחר יום טוב, המציאות שמחוץ לתחומו של האדם אינה 'נעלמת', ומותר להתחשב בה. אפשר ששאלה זו קשורה למחלוקת אם ירד מָן ביום טוב, הכרוכה בשאלה אם איסור תחומין נוהג בו, ואכמ"ל.]

עם סיום מסכת ביצה נישא תפילה שנזכה לחוש את קדושת שבת ויום טוב כראוי, ולהתעלות מתוך כך בתורה ובעבודת ה'.

הדרן עלך מסכת ביצה