כנותן אצבע בעין

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף מד – כנותן אצבע בעין

נאמר במשנה (מד עמוד ב):

"בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה...
פחות מכן – כנותן אצבע בעין".

כלומר, ביאה של קטנה בת פחות משלוש שנים אינה נחשבת כביאה. כהמחשה לחוסר המשמעות של ביאה זו נקטה המשנה במשל: "כנותן אצבע בעין". בגמרא להלן (מה עמוד א) דייקו ממשל זה שבתוליה של הקטנה מוסרים במהלך הביאה ואחר כך חוזרים:

"מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת, אף בתולין מיזל אזלי ואתי".

נראה שהגמרא הלכה בכך בעקבות התוספתא (נדה ב, ח, הובאה בשינוי לשון בגמ' לעיל יג עמוד א) שהמשילה משל דומה ביחס לממשמש באיברו להוציא שכבת זרע:

"משלו משל למה הדבר דומה לנותן אצבע בעין כל זמן שהוא דוחק הרבה מוציא דמעה".

עם זאת, נדמה שקיים קושי גדול מסברה במשל זה כפי שמבינה אותו הגמרא. זאת משום שכאשר מבקשים לבטא במשל מעשה שלא מותיר רושם בגוף, אין זה מסתבר לנקוט בדוגמה של נתינת אצבע בעין. בניגוד לבתולי הקטנה, העין איננה איבר גמיש או מתחדש, ומי שייתן אצבע בעינו יגרום בכך לתוצאות בלתי הפיכות ומאוד לא נעימות.

לאור זאת יש מקום להבין את דברי המשנה באופן שונה לחלוטין. המילה 'עין' בלשון המשנה משמשת לא רק לציון איבר הראיה, אלא גם במשמעות של 'מעיין'. כך למשל במשנה בכתובות (יד עמוד ב) מתוארת תינוקת שירדה "למלאת מים מן העין". אם כן, אפשר להבין שגם במשנתנו משמשת המילה 'עין' כ'מעין', ואזי המשל מובן: הנותן אצבע במעין יוצר מעין "חור" במים, אך המים שבים מיד וממלאים אותו, והוא הדין בבתולי קטנה.

על אף שפירוש זה דחוי לחלוטין בסוגיית הבבלי, מצאתי לו חיזוק בדברי הירושלמי (כתובות א, ב):

"תני רבי חייה: לעוכר את העין וחוזרת וצוללת.
אמר רבי יוסי: מתניתא אמרה כן פחותות מיכן כנותן אצבע בעין".

התיאור של מי ש"עוכר את העין וחוזרת וצוללת" לא נראה כמתייחס לאיבר הראיה, אלא למעיין שאפשר לעכור את מימיו והם ישובו עד מהרה לצלילותם, וכך מפורש גם בקרבן העדה על אתר. אם כן, מסתבר שרבי יוסי שמביא חיזוק לתיאור זה מלשון משנתנו מבין שגם המשנה התייחסה בדבריה למעיין מים ולא לאיבר הראיה.

הרב אברהם סתיו