כריתות דף ה – לחם וקלי וכרמל

  • הרב ירון בן צבי
סוגייתנו עוסקת באיסור 'חדש', לפיו אין לאכול מהתבואה של השנה החדשה קודם שהקריבו את קרבן העומר. מקור האיסור בספר ויקרא (כג, ט-יד):
"...כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן... וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".
התורה פירטה שלשה מצבים של התבואה: לחם, קלי וכרמל. כל אחד מהמינים הוזכר בפני עצמו, והגמרא לומדת מכך שלוקים על כל אחד מהם – על מין יש איסור עצמאי, ולכן אם אדם יאכל את שלושתם, אפילו אם הייתה רק התראה אחת – יתחייב בשלוש מלקות. כך פוסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (י, ג):
"האוכל לחם וקלי וכרמל כזית מכל אחד ואחד לוקה שלש מלקיות שנאמר 'ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו', מפי השמועה למדו ששלשתן בלאוין חלוקין זה מזה".
בהמשך הסוגיה מבררת הגמרא מדוע הוצרך הכתוב למנות את שלושת מצבי התבואה, ומסבירה שמכל אחד מהם לא ניתן היה ללמוד שגם האחרים אסורים, משום שבל אחד מהם יש צד שבו חמור מהאחרים. נראה שהגמרא מניחה שאף אם אנו יודעים על איסורו של אחד מן המינים – אין זה מוכיח שגם האחרים אסורים, למרות שלחם, למשל, נעשה מגרעיני החיטה (כרמל), וממילא הם כבר אסורים משום חדש. האחיעזר (ח"ב, סי' לט אות ב) מסביר שמרגע שהקלי והכרמל נעשו לחם – פקע שם קלי וכרמל, ונשאר רק האיסור של לחם.
כלומר, מפירוט שלשת המצבים דלעיל אנו למדים שאיסור האכילה חל על האדם רק בהתאם למצב התבואה בזמן האכילה, ולא בהתאם לכל שלב בתהליך העיבוד של התבואה. האוכל לחם חדש מתחייב אם כן על איסור "לחם" בלבד, ולא על האיסורים של "קלי וכרמל".