כריתות | דף יח | שחיטת אשם תלוי מחוץ לעזרה

בפרשת ראה מזהירה התורה שלא להקריב קדשים מחוץ לעזרה (דברים יב, יג):

האיסור נלמד מאיסור העלאה על ידי גזרה שוה (ראה רש"י ג ע"ב ד"ה שוחט). אדם ששוחט קודשים מחוץ לעזרה במזיד עונשו כרת, ואם המעשה נעשה בשוגג – על האדם להביא קרבן חטאת. במקרה בו האדם אינו יודע אם עבר על האיסור – עליו להביא קרבן אשם תלוי. בסוגייתנו מובאת ברייתא שעוסקת באדם ששחט בשוגג קרבן אשם תלוי מחוץ לעזרה:

הרב יעקב ישראל קנייבסקי (קהילות יעקב יא) מסביר שקדושת אשם תלוי היא קדושת ספק – כל עוד לא נודע לאדם אם חטא, הקרבן נחשב ספק קודש ספק חולין, ולכן אם אדם שחט קרבן זה בחוץ – אין כאן אלא ספק שחיטת חוץ. בשל כך מחייב רבי מאיר את השוחט אשם תלוי מחוץ לעזרה להביא אשם תלוי.

יחד עם זאת, נאמר בתוספתא (זבחים יב):

"חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי אשם תלוי הבא על הספק הקריבו בחוץ חייבין עליו חטאת".

בשונה מהנאמר בסוגייתנו, מהתוספתא אנו למדים שמי שהקריב אשם תלוי מחוץ לעזרה חייב קרבן חטאת, ונראה שלפי התוספתא אשם תלוי נחשב קרבן גמור, למרות שהאדם אינו יודע אם חטא. אמנם, יתכן שהתוספתא לא דיברה על שחיטת חוץ אלא רק על הקרבת חוץ, וגם היא מסכימה שאם האדם רק שחט ולא הקריב – אין הוא צריך להביא קרבן חטאת.