כריתות דף כב – אשם תלוי במעילה

  • הרב אברהם סתיו
ככלל, למדנו כבר במשנה הפותחת את המסכת (ב ע"א) שאשם תלוי מובא על ספק עבירות שזדונן כרת ושגגתן חטאת. משנתנו (כב ע"א) דנה בשאלה האם מביאים אשם תלוי גם על ספק מעילה. דעת רבי עקיבא היא שמביאים אשם תלוי על ספק מעילה, ואילו דעת חכמים ורבי טרפון היא שלא מביאים. מחלוקת חכמים ורבי עקיבא הינה מחלוקת מהותית בשאלה האם אשם תלוי שייך בכלל במעילה, שאין זדונה בכרת. אמנם מחלוקת רבי עקיבא ורבי טרפון נראית כמחלוקת טכנית יותר, הנובעת מן העובדה שבאיסור מעילה חייבים אשם גם על וודאו:
"רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי, וחכמים פוטרים. ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו, שיביא עמו אשם ודאי.
אמר רבי טרפון: מה לזה מביא שתי אשמות? אלא מביא מעילה וחומשה, ויביא אשם בשני סלעים ויאמר: אם ודאי מעלתי – זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק מעלתי – המעות נדבה ואשם תלוי, שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע.
אמר רבי עקיבא: נראין דבריו במעילה מעוטה, הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה, לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?
מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה".
רבי טרפון ורבי עקיבא מסכימים שבאופן עקרוני צריך להביא אשם תלוי על ספק מעילה, אלא שרבי טרפון טוען שיש להביא אשם אחד ולהתנות עליו, ואילו רבי עקיבא אומר שיש להביא אשם תלוי ורק לכשייוודע שמעל יביא אשם וודאי. בסוף המשנה מבואר שרבי עקיבא מודה לרבי טרפון כאשר הדבר משתלם כלכלית. כלומר, רבי עקיבא אינו חולק באופן עקרוני על האפשרות להתנות על אשם שיהיה ספק-תלוי-ספק-ודאי. שאלה שנשארה פתוחה במשנה היא דעת רבי טרפון במעילה מרובה. מסברה אפשר היה לומר שבמקרה כזה רבי טרפון יודה לרבי עקיבא, משום שבמקרה זה משתלם לאדם להסתכן בכך שיביא שני אשמות ולא לשלם את סכום המעילה מספק. עם זאת, מלשון המשנה משמע שדווקא ר"ע מודה לר"ט ולא להיפך, וממילא יש לדון האם יתכן שרבי טרפון מחייב את האדם להביא אשם מותנה ולשלם את מעילתו גם כשהוא עדיין מסופק אם מעל (והטעם הטכני שהזכיר בדבריו היה רק "לטעמיה דרבי עקיבא").
ניתן להעלות שני כיוונים אפשריים בביאור דעת רבי טרפון (בהנחה שהוא חולק עקרונית על ר"ע), וניאלץ לקצר במקום שאמרו להאריך:
א. ייתכן שרבי טרפון מחייב את האדם לשלם את מעילתו מספק. אם נבין שחובת תשלום המעילה להקדש היא חובה של כפרה ולא חובה ממונית, הרי שלא שייך לומר בה "המוציא מחבירו עליו הראיה", וממילא על האדם לשלם גם במקרי ספק (עי' בחידושי הרש"ש כאן ובספר מי מנוחות כאן).
ב. ייתכן שרבי טרפון סבור שאי אפשר לכפר על חטא המעילה, ואפילו לא להגן מן הייסורים שבאים בגללו, כל עוד לא משלמים את החוב הממוני להקדש.
שתי הסברות הללו יכולת לבאר מדוע רבי טרפון סבור שבין כך ובין כך על האדם לשלם את המעילה להקדש כבר עם הבאת האשם התלוי, וממילא אין סיבה שלא יתנה עליו שיהיה ספק אשם וודאי.