כתובות | דף כו | כהונה ולוייה

סוגייתנו עוסקת בדרכים שבהן אדם מוחזק ככהן, ואחת הדרכים הללו היא חלוקת תרומה ומעשר ראשון: מי שמקובל לחלוק לו תרומה ומעשר ראשון, מוחזק ככהן. בהקשר זה אומר רב חסדא שאם יצא קול שאדם מסוים, שאביו כהן, הוא בן גרושה או בן חלוצה, אך ידוע שחלקו לו מעשר ראשון – הוא כשר, משום שלא סביר לומר שחלקו לו מעשר משום שהוא לוי:

"כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, וחלקו ליה לדידיה מעשר בבית הגרנות, לוי – דלאו לוי הוא".

מן האמור כאן עולה כלל נוסף: בנו החלל של כהן אינו נחשב לוי, המקבל מעשר ראשון, אלא יוצא מקדושתו לחלוטין.

כדי להבין את הדברים נעיין בסוגיה אחרת, העוסקת בפדיון בכור. בתחילה, כידוע, הייתה עבודת הקרבנות בבכורות, ורק לאחר השתתפותם בחטא העגל הם ירדו ממדרגתם, ושבט לוי, שלא חטאו, הועמדו תחתם לשרת בקודש. הגמרא במסכת בכורות (דף ג) לומדת מכך שגם בכור כהן וגם בכור לוי אינם צריכים פדיון, אך כסף הפדיון של בכורי ישראל מועבר דווקא לכהן ולא ללוי.

מהפסוק "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יג, ב) אנו למדים כי הבכורה תלויה באם, ולכן גם בכור לישראל הנשוי לבת כהן או לבת לוי פטור מפדיון בכור. בעקבות זאת כתב הרמב"ם בהלכות ביכורים (יא, ט–יא):

"כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן מקל וחומר, אם פטרו של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן. ישראל הבא מן הכהנת ומן הלויה פטור, שאין הדבר תלוי באב אלא באם, שנאמר 'פטר רחם בישראל'. לויה המעוברת מעכו"ם בנה פטור, וכהנת המעוברת מעכו"ם בנה חייב, שהרי נפסלה אמו מן הכהונה בבעילת העכו"ם".

הרמב"ם מחלק באופן מפתיע בין בת כהן לבת לוי: בכורהּ של בת לוי שנבעלה לגוי פטור מפדיון, בעוד בכור של בת כהן שנבעלה לגוי חייב בפדיון. חילוק זה מפתיע משום שגם כאשר בת הכהן נפסלה לכהונה, לכאורה היא שייכת עדיין לשבט לוי, ובנה אמור להיפטר מפדיון.

בעלי התוספות (בכורות מז ע"א ד"ה אלא) והמשנה למלך (ביכורים ט, כ) כתבו שקדושת הכהונה כוללת בתוכה גם את קדושת הלוייה, וכאשר פוקעת קדושת הכהונה, פוקעת גם קדושת הלוייה.

ניתן להסביר כי בניגוד להבנה המתבקשת, שכהן הוא לוי בעל ייחוד מסוים, היכול גם לעבוד במקדש, הלוייה והכהונה הן שתי קבוצות נפרדות: יש ביניהן נקודות דמיון רבות, אך הן מקריות ולא מהותיות. הכהנים אינם נחשבים לויים, אלא משפחה נפרדת. על פי הסבר זה מובן מדוע כאשר פקעה קדושתה של כוהנת לא נותרה בה קדושת לוייה, ולאחר שנבעלה לגוי היא הופכת לזרה גמורה, והוא הדין לענייננו – כהן חלל אינו נחשב כלוי, אלא יצא מקדושתו לחלוטין.