כתובות דף לג – וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו נידון פסוק מפרשת משפטים בהקשר של גרימת נזק לאישה הרה:

"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" (שמות פרק כא, כג)

הכוונה במילה 'אסון' היא ה'מוות' של האשה. כלומר, אם האשה תמות כתוצאה מהפגיעה בה, יש צורך להפעיל את דין 'נפש תחת נפש' אשר הרוצח מתחייב בו. אולם, אם אין אסון באשה, כלומר, האשה לא מתה כתוצאה מהמכה אלא רק העובר שלה יצא1, לא יחול דין זה של 'נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ'.

מהאמור משמע שאין דין רצח להורג עובר. בכדי להבין את הסיבה שהפלה אינה מוגדרת כרצח, נעיין במשנה שבמסכת אהלות:

"האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש" (פרק ז משנה ו).

מהמשנה משמע שקיים איסור בסיסי לבצע הפלה אלא אם כן  מדובר במצב שהוא מוגדר 'פיקוח נפש' לחייה של האשה. אנו למדים שיש הבדל בין הגדרת 'חייו' לבין הגדרת 'נפש'. בזמן שיש לנו שאלה על חיי העובר מול חיי האם, אנו מבכרים את חיי האם; אולם, כאשר אנו מתמודדים עם השאלה ביחס בין נפשו של הוולד לנפשה של  האם - אנו לא נוקטים עמדה שמעדיפה נפש אחת על פני הנפש האחרת.

הסבר העניין, על פי דברי הגמרא במסכת סנהדרין2, הוא: אם אדם אף כזה שאינו נכלל בחוק כמי שיש לו 'אחריות פלילית', מנסה להרוג אדם אחר, מותר למנוע זאת ממנו אף אם הדרך היחידה לעשות זאת היא בדרך של הריגתו; דין אדם זה מוגדר בהלכה 'דין רודף'.3

לכאורה, היה צריך לומר שוולד זה מנסה להרוג את האם ועל כן הוא 'רודף' אותה, וממילא יש למנוע זאת ממנו בכל מחיר. אולם, משום שבמקרה דנן לא מדובר במעשה בחירי של העובר אלא במעשה גורלי אז הדין שונה. הסיבה שמותר להרוג את העובר ולהציל את האם היא משום שכשהוא עדיין לא יצא לאוויר העולם אין הוא מוגדר כנפש בפני עצמו4.

_________

[1]כפי שנאמר: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁיֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים" (שמות פרק כא, כב).

2מר רב הונא: קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו. קסבר: רודף אינו צריך התראה, לא שנא גדול ולא שנא קטן. איתיביה רב חסדא לרב הונא: יצא ראשו - אין נוגעין בו, לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. ואמאי? רודף הוא! - שאני התם, דמשמיא קא רדפי לה (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב). פירוש רש"י שם ד"ה יצא ראשו.

3הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם (הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ט).

 

4 ניתן אולי לומר שמשום שישנו ספק האם אותו עובר יחיה בכלל אנו מעדיפים את חיי האם שהם וודאי.